הסתדרות המורים
.סיפורו של אריה בנימין, מנהל בית הספר איזי שפירא, אב לבן עם תסמונת דאון
ד”ר בנימין הוזמי – מנהל אקדמי ומנהל משאבי הידע, בית איזי שפירא
מטרת הסקר הייתה למפות את הצרכים הייחודיים של אנשים בגיל השלישי עם אבחנה כפולה של חרשות ועיוורון, על מנת לבחון את השפעות הירידה החושית הכפולה על חייהם, ולתרגם את ממצאיו והתובנות הנגזרות ממנו לפיתוח שירותים מותאמים עבורם.
ד”ר דליה נסים – מנהלת פיתוח מקצועי, מכון טראמפ, בית איזי שפירא
המאמר מתאר תוכנית שמטרתה לאפשר לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, מזדקנים, לספר את סיפורם ככל שהם זוכרים אותו או מעוניינים לספר אותו, באופן המייחד ומעצים אותם, לייצר אלבום שישמש אותם ואת הצוות הסובב אותם להעמקת ההיכרות ולשמירת הזיכרונות.
ד”ר רותם נגר אידלמן – חוקרת מומחית, צוות מוגבלויות (חטיבת המשפחה), מכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל
נורית גדג’ – חוקרת עמיתה, צוות מוגבלויות (חטיבת המשפחה), מכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל
יעל קורן – חוקרת עמיתה, צוות מוגבלויות, מכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל
הדוח ממפה את הצרכים והאתגרים של משפחות שבהן אדם עם מוגבלות ואת המענים המקדמים ומשמרים חוסן משפחתי ומציג המלצות לפעולה.
נועה פולאק סיגון – סטודנטית לתואר שני בבית הספר לעבודה סוציאלית ע”ש לואיס וגבי וייספלד באוניברסיטת בר-אילן
המחקר בדק כוונות טיפול עתידיות בקרב אחים לאנשים עם מש״ה וכיצד גורמים אישיים, משפחתיים וחברתיים משפיעים על הרצון לקחת אחריות טיפולית בעתיד.
טל אלון מן – ביבליותרפיסטית, מטפלת באוטיסטים ומדריכה הורים, אקטיביסטית אוטיסטית
ד”ר דורית ברק – חוקרת, מלמדת ופועלת באקדמיה ובתכניות לסינגור עצמי וניהול עצמי של אנשים עם מוגבלות
המאמר מביא את קולם של אוטיסטים בוגרי מערכת החינוך והורים לאוטיסטים בנוגע לחוויות של תלמידים אוטיסטים במערכת החינוך. המחקר משתף, איכותני ונכתב בהובלה אוטיסטית.
ד”ר דליה נסים – מנהלת פיתוח מקצועי, מכון טראמפ, בית איזי שפירא
מאמר מתוך הספר “סליל החיים: תחנות בחייהם של אנשים עם מוגבלות” המתאר את התוכנית להנגשת הזיקנה המיועדת לאנשים עם מוגבלות, הורים/בני משפחה, ואנשי צוות שמאפשרת למשתתפים להכיר את הנושאים שיכולים לקדם הזדקנות מוצלחת ותכנון העתיד.
ד”ר דליה נסים – מנהלת תכניות לימודים, מכון טראמפ, בית איזי שפירא
“בשנים האחרונות הרבה אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מגיעים לגיל הזיקנה ותוחלת החיים שלהם מתקרבת לזו של כלל האוכלוסייה. השינוי הזה מתרחש כנראה בגלל איכות חיים טובה יותר, ושירותי רפואה וטיפול טובים יותר. אולם, יחד עם העובדה שיותר ויותר אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מגיעים לגיל הזיקנה, נשאלות כמה שאלות: האם אנשים עם מוגבלות שכלית מודעים להזדקנותם? האם הם יודעים מה קורה לגוף ואיך לשמור עליו טוב יותר? האם הם מודעים להזדקנות של הוריהם?…”
ד”ר דליה נסים – מנהלת פיתוח מיקצועי, מכון טראמפ, בית איזי שפירא
אנשים זקנים עם מוגבלות שכלית מהווים את אחת האוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר מבין כלל האנשים עם הנכויות, וזאת בשל התלות שלהם בזולת, אשר תלך ותגבר ככל שתפקודם יירד.