אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית זקוקים לעזרה ותמיכה לאורך כל חייהם, אשר לרוב מסופקת על ידי בני משפחתם. בעשורים האחרונים קיימת עלייה בתוחלת חייהם, ונוצר מצב בו רבים מהם חיים שנים רבות אחרי הוריהם, ולכן מתעוררת שאלה משמעותית: מי יהיה המטפל בעתיד? במשפחות רבות, האחים נתפסים באופן טבעי כמי שיישאו באחריות זו, ולעיתים הם אף לוקחים על עצמם תפקידי טיפול כבר בילדות. למרות מרכזיותה, עדיין ידוע מעט אודות על הגורמים שעשויים להשפיע על כוונותיהם של אחים להמשיך ולתמוך באחיהם, גם בבגרות.
המחקר בדק כוונות טיפול עתידיות בקרב אחים לאנשים עם מש״ה וכיצד גורמים אישיים, משפחתיים וחברתיים משפיעים על הרצון לקחת אחריות טיפולית בעתיד. המשתתפים מילאו שאלונים הבודקים: פרנטיפיקציה, בריאות נפשית, תחושת מסוגלות עצמית, קשר בין האחים, תמיכה חברתית נתפסת ואת תחומי האחריות הטיפוליים בעתיד.
תקציר מחקר זה מבוסס על עבודת התזה כוונות לטיפול באח/ות עם מוגבלות שכלית-התפתחותית: תרומתם של גורמים אישיים, משפחתיים וחברתיים שכתבה נועה פולאק סיגון, בהנחיית ד"ר יעל קרני-ויזל, לשם קבלת תואר מוסמך בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד באוניברסיטת בר-אילן.
המחקר נערך בתמיכת קרן שלם.
לקריאת תקציר המחקר לחץ על הדף
לקריאת המחקר במלואו באתר קרן שלם לחץ כאן
מוגבלות שכלית התפתחותית
משפחה ומעגל החיים - אחאות
הקהל הרחב, קהל מקצועי