מיומנויות חברתיות בקרב ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית–קשה: השוואה בין דיווחי הורים ומורים והקשר למידת הדחק ההורי

ניצן, נ. ורוט, ד. (2014). מיומנויות חברתיות בקרב ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית וקשה: השוואה בין דיווחי הורים ומורים והקשר למידת הדחק ההורי, סוגיות בחינוך מיוחד ובשילוב, 27 (1), 100-83

על המאמר

רקע תיאורטי

המחקר מתמקד בשני היבטים חשובים בטיפול בילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית-קשה.

1. הקשר בין הדיווח על המיומנויות החברתיות של הילד לבין הדחק ההורי;
2. התאמה בין דיווח ההורים לבין דיווח המורים על המיומנויות החברתיות של הילד.

התיאוריה האקולוגית גורסת כי כדי להבין התפתחות אנושית יש להביא בחשבון את המערכת האקולוגית השלמה שבתוכה מתרחשת הצמיחה היות והתפתחות הילד מושפעת במידה רבה מהאינטראקציות שלו עם סביבתו.

המחקר מתייחס למידע מהמטפל העיקרי של הילד המשקף את סביבת המשפחה, ולדיווח המורה המצביע על תפקוד הילד בסביבה החינוכית. אחת ההנחות הייתה שגם להורים וגם למורים יש תפקיד מרכזי בתהליך ההתערבות והבנת הנושא תאפשר מענה טיפולי טוב יותר.

דחק הורי

דחק הורי מוגדר כקושי הנובע מהדרישות הכרוכות בלהיות הורה. הולדת ילד עם מוגבלות גורמת להפרה חמורה של האיזון במשפחה. תחושת הדחק של ההורים קשורה לפסימיות ביחס ליכולתו, לקשייו הספציפיים ולאפיוניו  וכן ביחס ליכולתו הפיזית ולמיומנויות העצמאות שלו. אלה בצרוף הקשיים הרבים בטיפול היום יומי מובילים לדחק הורי. מודל הדחק ההורי של Abidin (1995) מתבסס על ההנחה שגורמי הדחק הם רב ממדיים וכל ממד משפיע על השני ומעצים את תחושת הדחק. המודל מתייחס לשלושה ממדים עיקריים:

1. מאפיינים הקשורים לילד – מאפייני הילד שההורה חווה כדחק
2. מאפיינים הקשורים להורה – דחק הקשור לחוויה הסובייקטיבית של ההורה במה שנוגע לתפקודו בקשר הורה-ילד.
3. אירועי חיים מלחיצים  שאינם קשורים בהכרח ליחסים בין ההורה לילד.

מיומנויות חברתיות ודחק הורי 

.מיומנויות חברתיות הן חלק חשוב בתפקודו של הילד ובמאפייניו והן מבוטאות בהתנהגות מסתגלת. לפי AAMR [1] מוגבלות שכלית התפתחותית מאפיינת במוגבלות הן בתפקוד האינטלקטואלי והן בהתנהגות המסתגלת. למיומנויות החברתיות של ילד עם מוגבלות שכלית יש השפעה על המערכת המשפחתית. חוקרים שונים מצאו קשר בין דחק הורי לבין מיומנויות חברתיות של ילדים עם ובלי מוגבלות. הקשר הוא דו-כיווני: מיומנויות חברתיות טובות של הילד מובילות לירידה בדחק הורי, ודחק הורי מוביל לירידה במיומנויות חברתיות.   ת של הילד

דיווח הורים ודיווח מורים על המיומנויות החברתי

בשלב הערכה התפקודית של הילד, אנשי טיפול וחינוך ממפים באמצעות כלי הערכה את רמת המיומנויות של הילד. הורים ומורים הם מקור המידע החשוב ביותר על התנהגותו החברתית של הילד. מספר מחקרים משקפים כי הערכה מקיפה זו, ממקורות מידע שונים, עלולה ליצור בלבול בהבנת תפקודו של הילד ולחשוף אי-התאמה או התאמה חלקית בין דיווחי ההורים ודיווחי המורים. מממצאי המחקרים הללו מסתמן כי : (1) התנהגות חברתית תלויה בקשר, להורים ולמורים יש קשר שונה עם הילד והם פוגשים אותו במצבים שונים. (2) שיפוט והגדרות שונות על מיומנויות חברתיות עשויים להוביל להבדלים בדיווח על תפקודו של הילד.

במחקר שבדק את הקשר בין רמת ההתאמה בין דיווחי הורים ומורים על המיומנויות החברתיות של הילד לבין דחק הורי נמצא כי יש קשר בין הדחק שדיווחו אימהות לבין הבדלים בדיווח ההורים והמורים לגבי התנהגות הילדים.

ממצאי המחקר

1. ההשערה הראשונה כי ככל שרמת המיומנויות של הילד תהיה נמוכה יותר רמת הדחק ההורי תהיה גבוהה יותר. הממצאים הראו כי יש קשר מובהק בין רמת מיומנויות חברתיות נמוכה לבין מספר גורמים של דחק הורי. כמו במודל של Abidin גם במחקר זה נמצא כי רמת הדחק של ההורה תהיה גבוהה יותר FA;

    

   • ההורה תופס את התנהגות הילד כמוגזמת או כמפריעה;
   • קיימת 'תובענות' מצד הילד כלומר דרישות רבות מצד הילד כלפי ההורה;  
   • לילד יש קשיי 'הסתגלות' רבים, כלומר הוא מתקשה להסתגל לשינויים בסביבה הפיזית או החברתית;
   • מעורבות החברתית של הילד בקבוצת השווים נמוכה;
   • התלות הפיזית של הילד בהורה גבוהה;
   • היכולות התקשורתיות של הילד נמוכות;
   • רמת העצמאות של הילד נמוכה;
   • המשפחה מרגישה חשה בידוד עקב הימנעות מבילויים במקומות ציבוריים;  
         
2. ההשערה השנייה הניחה כי ימצא הבדל בין הדיווח של המורים וההורים על המיומנויות החברתיות של הילד. חוקרים שונים טוענים כי ההבדלים אינם נוגעים רק לילד עצמו אלא גם להקשר בו הם פוגשים את הילד. לרוב, אצל מורים ההשוואה של הילד לילדים אחרים במסגרת בעוד שההורים נוטים להשוותו לילדים עם התפתחות תקינה. ההבדל המשמעותי ביותר עלה בדיווח על קשיי הילד, הורים דיווחו על יותר קשיים בתחום החברתי. ניתן להניח כי כל הילדים, ללא קשר לרמת המשכל שלהם, מתנהגים שונה בבית ובמסגרות החינוכיות שלהם. יחד עם זאת, דומה כי במקרה של הורים לילדים עם מוגבלות שכלית חוויות של כאב, אכזבה וקושי יום יומי משפיעים לרעה על תפיסת ההורה את התנהגות הילד.
    
3. ההשערה השלישית הניחה כי ימצא קשר שלילי בין רמת ההתאמה בין דיווח ההורים והמורים על המיומנויות החברתיות של הילד לבין רמת הדחק ההורי. נמצאה רמת התאמה נמוכה בין דיווח הורים ומורים לבין דחק הורי. אחד ההסברים הוא כי חוסר שיתוף פעולה בין הורים לבין צוות מקצועי ושוני בהגדרת המושגים של מיומנויות חברתיות הינו המקור לפער זה. במקרה כזה עבודה משותפת של הורים וצוות תסייע לגיבוש תפיסה דומה יותר ותתרום לצמצום תחושת הדחק. מצד שני יש סברה כי תחושת הדחק משפיעה על תפקוד ההורים ועלולה להביא לפחות השתתפות של הורים בתוכנית הטיפולית.   

מסקנות

ממצאי המחקר מדגישים את חשיבותה של גישת טיפול כוללנית המקצה להורים מקום משמעותי הן בשלב ההערכה והן בשלב הטיפול.

אנשי המקצוע צריכים להתייחס ל:

1. חווית הדחק אצל ההורים, העלולה לפגוע באיכות חייהם.
2. להבין כי ילד מראה התנהגות חברתית שונה בהקשרים שונים וידעו לתת מענה טיפולי מתאים.
3. להבין כי נקודת הראות של ההורים ואנשי המקצוע שונה ולהתייחס לכך בתהליך הערכה וההתערבות.

עבודה משותפת עם הורים עשויה להוביל להבנה טובה יותר ואחידה יותר של התנהגות הילד.