מבוא לטיפול באמנות

טיפול באמנות הוא שיטה המבוססת על ההנחה שאמנות יכולה לרפא. זהו סוג של פסיכותרפיה – טיפול בכלים פסיכולוגיים במקום רפואיים, אשר מציע לאנשים עם מוגבלויות דרך בלתי מאיימת להביע את עצמם, לשפר את המיומנויות החברתיות שלהם, לפתור בעיות ולפרוק רגשות תוקפנות. המטרה הכללית של טיפול באמנות היא להזמין קבוצות או פרטים לעסוק בתהליכים יצירתיים שישפרו את הרווחה הפיזית, הפסיכולוגית והרגשית שלהם.

מטפלים באמנות עובדים בסביבות רבות ומגוונות, כגון בתי חולים, מוסדות פסיכיאטריים ושיקומיים, בתי אבות ובתי ספר. הכשרתם כוללת לימודים בתחומי התפתחות האדם, הפרעות פסיכולוגיות והתנהגותיות, תיאוריות ייעוץ וטכניקות טיפוליות. כמו כן, צריכה להיות להם הבנה מעמיקה בתחומים אמנותיים רבים כדי שיוכלו להדריך את מטופליהם במגוון תהליכים יצירתיים.

באופן אידיאלי, הטיפול מתקיים בחדר שקט שיש בו גישה לאוסף מאורגן של חומרי אמנות, ספרים מאוירים, דפי נייר בגדלים שונים, שולחנות יצירה, כני ציור ומקום לתליית יצירות על הקיר. לכל חומר איכויות ומשמעויות משלו, והמטפלים באמנות מכירים אותן היטב. לדוגמה, לחומרי פיסול צבעים שונים ומגוונים וקל לפסל בהם. הם מקושרים לזיכרונות ילדות ומייצגים משחקיות ושמחה. פחם, המייצר אבק שחור ומכתים כל דבר שהוא בא עמו במגע, מתאים להבעת רגשות כמו כעס או בושה (Orbach & Galkin, 2016).

במקרים מסוימים, מטופלים משתתפים בפעילות שתוכננה מראש. במקרים אחרים, המטפל עשוי לבקש מהם לבחור בעצמם פרויקט כמו גם את החומרים שעמם הם רוצים לעבוד. בחירות אלו אינן נחשבות מקריות אלא לבחירות המשקפות סוגיות חשובות בחיי המטופלים שהם אינם מסוגלים להביען ישירות. כשהמטופלים עובדים על פרויקט בהדרכת המטפל, המטרה היא שהם ייפתחו ויחקרו את התחושות והרגשות שלהם.

אפשר לסווג חלק ניכר מהספרות המקצועית שנכתבה בנושא הטיפול באמנות לשתי קטגוריות: מאמרים על התערבויות מוצעות באמצעות טיפול באמנות לקבוצה מסוימת של אנשים, ודיווחים המתארים התערבויות שכבר בוצעו. במאמר זה מוצגת דוגמה אחת בלבד מכל קטגוריה. דוגמאות אלה מספקות הזדמנות לתאר התערבויות אחדות בלבד מתוך סוגי ההתערבות הרבים המוצעים במפגשי טיפול באמנות.

מתוך כוונה להציע תכנית טיפול באמנות כדי לסייע לאנשים עם תסמונת דאון, מו-צ'יין צאי, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת אינדיאנה שבארצות הברית, סקרה תחילה את הספרות בתחום. משנוכחה לגלות כי המידע בנושא מועט, היא הרחיבה את חיפושה אל טקסטים העוסקים בטיפול באמנות לאנשים עם לקויות התפתחותיות. היא עשתה זאת משום ששתי האוכלוסיות הללו מתמודדות עם אתגרים דומים – אתגרים אינטלקטואליים, שפתיים וחברתיים, כמו גם עם קשיים התנהגותיים ורגשיים. בהמשך פיתחה מו-צ'יין צאי תכנית תלת-שלבית המתאימה לקבוצות אנשים עם תסמונת דאון (Tsai, 2005), שמטרתה לסייע להם להתקדם בתחום החברתי ובתחום המיומנויות הבין-אישיות.

אחת הפעילויות המוצעות בשלב הראשון של התכנית, שמטרתו לשפר את הכישורים החברתיים של המטופלים, מכונה "דברים אהובים". בפעילות זו, יקבלו המשתתפים כתבי עת מאוירים ויתבקשו לגזור מתוכם תמונות המציגות את המאכלים והמשקאות האהובים עליהם ולהדביקן על דף נייר (כיוון שנעשה שימוש בתמונות מוכנות מראש, אף אחד מהמשתתפים לא יהיה מוטרד מטיב הכישורים האמנותיים שלו). לאחר מכן יתבקשו המשתתפים להסביר לשאר חברי הקבוצה מדוע הם בחרו את הפריטים שבחרו וכיצד הם הרגישו כשאכלו או שתו אותם. מטרת ההתערבות הזו היא לתת לאנשים הזדמנות להגיב זה לזה ולרקום מערכות יחסים, ובכך להגביר את העניין שלהם בהשתתפות במפגשים עתידיים.

מטרת השלב השני היא חיזוק ההערכה העצמית ויכולת ההבעה העצמית. אחת ההתערבויות הקבוצתיות המוצעות בשלב זה היא פרויקט הכנת בובות. בפעילות זו יחלק המטפל למשתתפים בובה פשוטה, בדים, דבק, חרוזים, חוטים ופריטי קישוט נוספים, וכל אחד מהם יתבקש לעצב את הבובה בדמותו. לאחר השלמת המשימה, יספר כל אחד למשתתפים האחרים על חמישה ממאפייני הבובה שרלוונטיים גם לגביו. הרציונל העומד בבסיס משימה זו הוא שימוש בבובה כמתווכת שתאפשר לאנשים להתחבר זה לזה אך ממרחק בטוח. תועלת פוטנציאלית נוספת של פעילות זו היא חיזוק ההערכה העצמית והאמונה של כל משתתף בעצמו.

מטרת השלב השלישי בתכנית המוצעת הזו היא להרחיב את החקירה הסנסורית והתפיסתית ולפתח מודעות עצמית. באחת ההתערבויות הרלוונטיות בשלב זה, שנחשבת למתאימה למטופלים שתפקודם הקוגניטיבי נמוך עד בינוני, יתבקשו המשתתפים לצייר ציור גס באמצעות חומר אחד בלבד מתוך מגוון רחב של חומרי אמנות. לאחר מכן הם יחזרו על פעילות זו ארבע פעמים נוספות, בכל פעם תוך שימוש בחומר אחר, חלקם חומרים קשיחים כמו עפרונות וחלקם נוזליים כמו צבעים. בסוף כל שלב, יתבקשו המשתתפים לספר כיצד הם הרגישו כשציירו, מדוע בחרו בצבע מסוים ואילו אסוציאציות העלה בהם הצבע הזה.

במאמר שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקאית לטיפול באמנות (Sunderland, Waldman, & Collins, 2010), תוארה התערבות שנעשתה בחסות הארגון Art Therapy Connection (ATC), ארגון ללא מטרות רווח שפועל מאז שנת 2002 בשיקגו ומטרתו לספק מענה על צרכים בתחום בריאות הנפש לתלמידי בית ספר ממעמד חברתי-כלכלי נמוך (http://atcchicago.com/).

מאז הקמתו, חבר ארגון ATC לעשרה בתי ספר והעניק שירות ליותר מ-2,300 תלמידים החיים בשכונות המוחלשות של העיר. רווחתם האישית של חלק מהילדים הללו עלולה להיות מאוימת, והם עלולים לסבול מהזנחה או התעללות. פחדיהם, או היעדר תחושת הערך העצמי שלהם, באים לידי ביטוי בציונים נמוכים, בהיעדרויות מבית הספר, בהיעדר שיתוף פעולה ובהתנהגות תוקפנות או אלימה. להתערבויות של ATC עבור קבוצה זו שתי מטרות עיקריות: לעודד יצירה של יחסי גומלין חברתיים חיוביים – דאגה לעצמי ולזולת, ולטפח יחס של כבוד ולעודד יצירת מערכות יחסים חיוביות עם תלמידים אחרים, עם אנשי סגל ועם הורים.

דוגמה לפעילות קבוצתית המעודדת יחסי גומלין חברתיים חיוביים מכונה "ציור קיר של יד". המשתתפים בפעילות זו התבקשו לצייר על דף נייר את קווי המתאר של כף ידם, ואז לגזור את היד המצוירת ולקשטה בתמונות שמייצגות דברים על עצמם שהם מוכנים לשתף בהם את חברי הקבוצה. כל כפות הידיים המקושטות הודבקו על גיליון נייר גדול ליצירת ציור קיר, וחברי הקבוצה החליטו כיצד הוא ייקרא. לאחר מכן פתח המטפל בדיון ובו כולם חלקו את המחשבות והרעיונות שלהם על הפרויקט. בדרך זו הם יצרו קשרי חברות באורח רגוע וחיובי. החוקרים ציינו שהפעילות הניבה תוצאות חיוביות נוספות: כל המשתתפים הפיקו הנאה מהעבודה היצירתית עם אנשים אחרים, ויחסי הגומלין הללו נסכו בהם תחושת שייכות לקבוצה – תחושה שייתכן כי הם לא חוו בעבר.

המטרה השנייה של התערבות זו הייתה לטפח את יכולת ניהול הכעסים ולעודד התנהגות אחראית. באחת הפעילויות הרלוונטיות התבקשו המשתתפים ליצור מגבס או מחמר צורה המביעה תחושה או רגש כלשהו, אך לא לספר לחברי הקבוצה מהו אותו רגש. לאחר שהפסלים הושלמו, כל אחד מחברי הקבוצה סקר כל פסל בנפרד בניסיון לזהות את הרגש שהוא מביע, ואז כתב את מחשבותיו על כל פסל. בדיון הקבוצתי שנערך לאחר מכן נבחן האופן שבו אפשר להביע תחושות ורגשות בדרכים מקובלות, וכן המשמעות של רגשות אמפתיה – היכולת להזדהות עם רגשות של אחרים.

בשנים האחרונות, החלו מטפלים באמנות ופסיכולוגים חינוכיים לחקור את היעילות של אמצעים טכנולוגיים דיגיטליים כשיטת טיפול באמנות. הם גילו שמדיום זה הוא כלי יעיל במיוחד לאנשים עם תסמונות הקשת האוטיסטית או עם לקויות התפתחותיות המאופיינות ברגישות יתר למגע ולריחות, שאינם אוהבים שידיהם באות במגע עם צבע או לכלוך(Grandin & Panek, 2013) .

בהקשר זה, מחקר שערכו Darewych, Carlton, and Farrugie (2015) ביקש לברר כיצד מבוגרים עם לקויות התפתחותיות חווים טכנולוגיה דיגיטלית ככלי ליצירת אמנות, ואילו אפליקציות יצירתיות מתאימות להם ביותר. שמונה מתנדבים עם אבחנה כפולה של לקויות התפתחותיות והפרעות נפשיות התנדבו להשתתף בפרויקט זה. כולם השתתפו ב"תכנית האמנות הקהילתית החדשנית פאפארלה" (Paperella Innovative Community Art Program) של ארגון הצדקה Salvation Army באונטריו שבקנדה, והייתה להם היכרות מוקדמת מהבית עם מחשבים או מכשירים עם מסך מגע.

אנשים אלו השתתפו בחמישה מפגשים אישיים בני שעה של טיפול באמנות ובהם הוצע להם לבצע מגוון משימות באמצעות מכשירים דיגיטליים, לרבות שרבוט, ציור חופשי או ציור של "היום האהוב עליהם". אף שהם התנסו בכמה סוגים של מסכי מגע, רובם העדיפו מחשב נייד עם מסך מגע ומערכת ההפעלה Windows 8 בשל האפשרות להציבו במאונך כמו כַּן ציור ובגלל אפשרויות ההדפסה שלו.

בסיום הפרויקט קיבלו החוקרים משוב חיובי מכל המשתתפים, שנהנו להתנסות במדיום ה"חדש" הזה. בלי יוצא מן הכלל, ציינו כולם את הקלות שבה התאפשר להם להפעיל אפליקציות כדי להפיק צבעים, דוגמאות וציורים באופן קצבי וחזרתי. האפליקציה Fresh Paint של מייקרוסופט הייתה הבחירה המועדפת עליהם בשל העיצוב הפשוט שלה, מגוון המרקמים והצבעים שהיא מציעה, וכן התפריט הנפתח של כלי אמנות המאפשר שימוש במלוא רוחב המסך. אפשרות הציור בחול הייתה אהובה גם היא, וכמה אנשים הדביקו מדבקות דיגיטליות גדולות על ציור עם מרקם דמוי חול. החוקרים סיכמו שבזכות הפרויקט הזה השתפרו הכישורים הקוגניטיביים והחזותיים של המשתתפים, ושהוא העניק למשתתפים תחושת עוצמה מחודשת – אמונה ביכולות שלהם.

נושא המודגש בכמה מאמרים המוזכרים בסקירה קצרה זו הוא החשיבות של פיתוח מערכת יחסים טובה אשר מבוססת על אמון בין המטופל למטפל. לדוגמה, מצוטט (Sunderland, Waldman, & Collins, 2010) מקרה של נער כועס מאוד בן 14 שהסתבך מדי יום בצרות בבית הספר. במהלך המפגשים המשותפים שלהם, למדה המטפלת באמנות על חייו ונודע לה שאמו כלואה בבית סוהר לאחר שנגזר עליה מאסר עולם. בהדרגה, באמצעות התערבות טיפולית, נרגע הנער עד שהגיע למצב שבו כבר לא נזקק לעזרה. יחד עם זאת, בכל יום שהוא הגיע לבית הספר הוא נפגש עם המטפלת באמנות. במילותיו שלו, המטפלת נהייתה ל"אימא שלי בבית הספר".

רשימת מקורות

Darewych, O. H., Carlton, N. R., & Farrugie, K. W. (2015). Digital technology use in art therapy with adults with developmental disabilities. Journal on Developmental Disabilities, 21(2), 95-102.

Freilich, R., & Shechtman, Z. (2010). The contribution of art therapy to the social, emotional, and academic adjustment of children with learning disabilities. The Arts in Psychotherapy, 37(2), 97-105.‏

Hogan, S. (2001). Healing arts: The history of art therapy. Jessica Kingsley Publishers.‏

Orbach, N., & Galkin, L. (2016). The spirit of matter: A database handbook for therapists, artists and educators [Kindle version]. Retrieved from Amazon.com.

Sutherland, J., Waldman, G., & Collins, C. (2010). Art therapy connection: Encouraging troubled youth to stay in school and succeed. Art Therapy, 27(2), 69-74.‏

Tsai, M. C. (2015). Art Therapy Interventions for Individuals with Down Syndrome.‏ MA thesis, Indiana University, Indianapolis, USA.