ימי קורונה, גל שני, התמודדותם של הורים לילדים עם מוגבלות

בניגוד לגל הראשון שהביא את הקורונה לחיינו אנחנו עכשיו כבר חודשים רבים בתוך הגל הזה שנראה שאינו מרפה. יותר ויותר אנשים מאובחנים כחולים, רבים אחרים נכנסים לבידוד ולפעמים לבידוד חוזר. המסגרות החינוכיות פועלות אבל לא בצורה שהיכרנו בעבר. מילים כמו זום, ריחוק חברתי, שני מטר, מסכה, בידוד, קפסולות, סגר וכיוצא באלו הפכו למילים שגורות אצל הילדים, כול המצב הפך ''לשגרתי''.

מערכת החינוך המיוחד עובדת אבל תחת מגבלות, הצוות החינוכי במתח רב. כיתות נפתחות ונסגרות לחלופין והילדים לא בטוחים שהמסגרת שהייתה פעם יציבה וקבועה עדיין כזו.

ההורים מוטרדים: המצב הכלכלי, הילדים שצריך לדאוג להם וההורים המבוגרים שגם להם צריך לדאוג עכשיו. כשישנם ילדים עם מוגבלות או ילדים עם מחלה מתמשכת הנמצאים בסיכון, הדאגה להם גדולה מאוד והמצב עבורם מורכב הרבה יותר.

למרות שהמינוח ילד עם מוגבלות מכיל סוגי מוגבלות שונים מאוד, גילאים שונים ורמות עזרה שונות להם הילד זקוק ורמות הבנה שונות של הילד, ננסה להציע כמה דברים כלליים שיכולים לסייע בתקופה זו. כמובן שלכול ילד עם מוגבלות ולכול משפחה יש צרכים ייחודיים להם.

הבנה ראשונה, שאיננה קלה לעיכול ולהפנמה אמיתית, היא שהמצב הנוכחי על גווניו השונים יימשך עוד תקופה לא קצרה, ככול הנראה לפחות עוד חודשים רבים. עם זאת סביר מאוד להניח שזו תקופה זמנית אף אם ארוכה, שתסתיים ככול הנראה כשיהיה חיסון שעובדים עליו קשה מאוד בכול העולם.

הבנה שנייה, שאיכשהו מתערערת לנוכח המספרים הגדולים של הנדבקים והבידודים הכפויים, היא שאפשר לשמור ולהגן על עצמינו באמצעים הפשוטים של מסכה וריחוק. כול אנשי הרפואה והמומחים טוענים כך.

הבנה שלישית שחשוב מאוד להגיד והיא שלמצב זה יש השפעה נפשית על הילד ועל ההורים, ולמעשה על כולנו. גם עם הילד אינו מבין לגמרי את המצב וגם אם הוא נראה אדיש לו ומשאיר לכאורה את הדאגה למבוגרים, הוא קולט בחושיו הטובים את המתח והדאגה סביב של ההורים, המורים והמטפלים השונים. זה נכון לכלל הילדים אבל במידה רבה יותר אצל ילדים עם מוגבלות התלויים במידה רבה בעזרות ובתמיכה של הסביבה.

מתוך הבנות אלו ונוספות, אפשר להציע כמה דרכים שיקלו על הילד ועל ההורים להתמודד עם המצב:

1. לשמור ככול הניתן על שיגרה בתוך הבית: קימה, הליכה לישון, ארוחות, ניקיון וכדומה, גם אם בית הספר או הגן אינם מתנהלים באופן רגיל. לשמר ככול הניתן טיפולים שהילד מורגל בהם.
2. להרבות בפעילות גופנית ככול הניתן, לילדים עם מוגבלות משמעותית יותר עדיין להשתדל לצאת, לשמור על ריחוק אבל לפחות שיראו ילדים אחרים, אנשים ותנועה.
3. למצוא זמן איכות שבו עושים עם הילד משהו שנעים להורה ולילד, מעין קפסולה של עשייה נעימה אפשרית שלא קשורה למגבלות.
4. להסביר לילד ככול הניתן ובהתאם להבנתו, מה ניתן ומה לא ניתן לעשות בתקופה זו. שמנסים להתגבר על הקושי אבל שזה ייקח עוד זמן. חשוב להגיד לו מה ידוע ומהן התוכנית לימים הקרובים ומה עליו לעשות לשם כך.
5. הקשר של הילד עם דמויות משמעותיות בחייו חיוני עבורו, מה שאי אפשר לעשות באופן ממשי כדאי להיעזר בטכנולוגיות הקיימות, לשמור על קשר עם בני משפחה, סבים וסבתות מטפלים שונים וחברים. ילד שראה את סבא לרגע בזום גם אם הוא לא הראה עניין בזה זהו תדלוק נפשי חשוב עבורו (וגם לסבא).
6. חשוב שההורים ימצאו זמן לעצמם לאסוף כוחות, זאת למרות המצב המורכב ולמרות המתח הממשי והאמיתי שהם נתונים בו, זה כמובן טוב להורים אבל גם לילד שזקוק להם מאוד בתקופה זו. למרות המטלות הרבות ולמרות הדאגה חשוב מאוד שכול הורה ימצא זמן כזה לעצמו.

חשוב להבין שאין הכוונה בדברים הללו שציינתי, להירגע או להתעלם מהמצב אלא להיפך, לנסות ולקבל את הדברים כמו שהם אבל גם למצוא את הכוחות להחליט איך נוהגים כלפיהם.

המרכז לטיפול רגשי בבית איזי שפירא, נותן מענה רחב לילדים, מתבגרים ובוגרים עם מוגבלות ולבני משפחתם. 
לפרטים נוספים וליצירת קשר – לחץ כאן