הקשר בין מקובלות חברתית למאפייניו האישיים של הפרט

הוזמי, ב', רוט, ד', (2009). הקשר בין מקובלות חברתית למאפייניו האישיים של הפרט, סוגיות בחינוך מיוחד ובשילוב, 24 (1), 45-51.

המחקר התבצע בשיתוף אנשים עם לקויות למידה מורכבות, הסתגלות ותפקוד והמאמר נכתב בשיתוף עמם.

על המאמר

הזכות להיות שותף במסגרות נורמטיביות הינה חלק מזכותו הרחבה יותר של אדם עם מוגבלות לחיות בקהילה. ההזדמנות להשתלב ולקחת חלק פעיל בחיי הקהילה מאפשרת לאדם צמיחה ומימוש עצמי.
חברות (friendship) מייצגת שותפות של לפחות שני אנשים לאינטראקציה הדדית.
מקובלות חברתית (social acceptance) מתייחסת למיקום האדם בהיררכיה קבוצתית.

קיים מדרג בן חמש רמות במקובלות חברתית:

• מקובל
• ממוצע
• שנוי במחלוקת
• מוזנח
• דחוי

מספר גורמי סיכון עלולים להקשות על מקובלותו החברתית של הפרט:

• משתנים אישיים כמו יכולת אינטלקטואלית, יכולת ספורטיבית, הופעה חיצונית וכדומה.
• משתנים בינאישיים בסביבתו של האדם עם המוגבלות כגון מצב כלכלי ירוד, העדר תמיכה נפשית הולמת, ועוד.

שלושה גורמים עשויים לסייע לאדם להשתלב באופן חיובי בחברה:

• תכונות אישיות כמו הצלחה לימודית, כשירות גופני, כישורי קבלת החלטות ומנהיגות.
• תכונות משפחתיות כמו תמיכה ואהבה הורית
• תנאים בינאישיים וחוץ משפחתיים של יחסים קרובים עם דמויות מרכזיות בקהילה והשתייכות לקבוצות חברתיות שונות.

לאנשים עם מוגבלות יש פחות הזדמנויות לפיתוח יחסי חברות בתנאים שוויוניים והם נוטים לחוות יותר דחיה בילדותם בהשוואה לזולתם ללא מוגבלות. לעיתים, המאפיינים האישיים מקשים עליהם להתקבל על ידי החברה הרחבה. הדרה חברתית ותהליכי תיוג עלולים לפגוע בתחושת החוסן האישי ולהעצים תחושות של בדידות.   

תהליכי פגיעות וחוסן משפיעים במיוחד בצמתי חיים או בזמן אירועים משמעותיים בחיי המשפחה. חיזוק הביטחון העצמי, פיתוח החוסן האישי מאפשרים לאדם התמודדות טובה יותר עם החיים. 

השתייכות לקבוצת שווים תורמת להתפתחותו הנפשית והחברתית של האדם ומאפשרת רכישת עצמאות והפנמה של חוקים ונורמות חברתיות ומצמצמת בידוד חברתי ותחושות בדידות. מקובלות חברתית עשויה לאפשר לאדם עם מוגבלות צמיחה אישית, איכות חיים ושביעות רצון קיומית. 

המחקר בחן מהם הגורמים הקשורים לקבלתו או דחייתו של אדם על ידי זולתו ועמד על ההבדלים בתפיסתן של קבוצות של אנשים עם צרכים מיוחדים (אנשים עם לקויות למידה וצרכים מיוחדים), בהשוואה לקבוצות של אנשים שאינם כאלה (סטודנטים במדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן) בהתייחס לקבלה ודחייה חברתית. 

ממצאי המחקר מלמדים כי:

• הופעה חיצונית נקייה חשובה לבוגרים עם לקויות למידה וצרכים מיוחדים בעוד שסטודנטים נוטים להעדיף חברים ללא מגבלה נראית לעין.
• אנשים עם מוגבלות נוטים להתחבר לאנשים עם מוגבלות ולאנשים שאינם בעלי מגבלה נראית לעין במידה כמעט שווה.
• שתי הקבוצות נוטות להעדיף חבר טוב שהוא נחמד, ישר והגון, אכפתי, נדיב, ומעורר עניין.
• אנשים עם לקויות למידה מוגבלות רואים בעצמאות חשיבות עליונה. בקרב סטודנטים ללא מוגבלות עצמאות תפקודית הינה דבר מובן מאליו.
• סטודנטים ללא מוגבלות מעדיפים חברים בעלי חכמת חיים וידע כללי נרחב. סטודנטים עם לקויות למידה העדיפו תכונות אלו במידה פחותה.
• יכולת תקשורתית טובה נמצאה חשובה מאד בקרב שתי הקבוצות.
• סטודנטים עם לקויות למידה מורכבות נוטים לדחות באופן בולט אנשים בעלי מאפיינים חיצוניים שליליים. סטודנטים ללא צרכים מיוחדים מייחסים פחות חשיבות למאפיינים אלה.

יש חשיבות לאינטראקציה בין אנשים עם מוגבלות לבין אנשים ללא מגבלה. אנשים ללא מגבלה יכירו את השונה, יהפכו לאנשים ערכיים יותר עם אפשרות לשינוי עמדות באופן חיובי כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים. לאנשים עם מוגבלות המפגש יתרום לתחושת קבלה, ביטחון ושוויון.

היות ועצמאות ויכולת תקשורתית חשובות ליצירת אינטראקציה חברתית בין הקבוצות נראה כי פיתוח עצמאות וחיזוק מיומנויות תקשורתיות אצל אנשים עם לקויות למידה וצרכים מיוחדים יפתחו בפניהם ערוצים חדשים להשתלבות. 

לקריאת המאמר לחץ כאן