ב - 20 בנובמבר 1989, אומצה הָאֲמָנָה הבינלאומית לזכויות הילד ע״י העצרת הכללית של האו״ם, ונכנסה לתוקף ביום 2 בספטמבר 1990. יותר מ־30 מדינות אשררו את הָאֲמָנָה וכתוצאה מכך היא קיבלה תוקף של חוק בינלאומי.
מדינת ישראל חתמה על הָאֲמָנָה ב – 3 ביולי 1990 ואשררה אותה ב – 4 באוגוסט 1991.
ביום 2 בנובמבר 1991 נכנסה הָאֲמָנָה לתוקף במדינת ישראל.
הָאֲמָנָה בדבר זכויות הילד הינה המסמך הבינלאומי המקיף והחשוב ביותר בתחום זכויות הילדים.
עיקר ערכה של הָאֲמָנָה הינו בביטוי שהיא מעניקה לשינוי בתפיסת מעמד הילדים בחברה וזכויותיהם. ביסודה, משקפת הָאֲמָנָה מעבר מתפיסה של הגנה לתפיסה של זכויות: הילד נתפס בָּאֲמָנָה כסובייקט לזכויות, ולא כאובייקט. הזכויות המוענקות לילד אינן מוענקות לו בחסד כי אם בזכות - בזכות היותו אדם וילד. כנגד אותן זכויות קמה חובה להורים ולמדינה ליישמן ולממשן.
במישור הבינלאומי מהווה הָאֲמָנָה חלק מן המשפט הבינלאומי הפומבי והיא מחייבת את המדינות שאשררו אותה לקיים את הוראותיה.
אין באשרור הָאֲמָנָה על ידי ממשלת ישראל כדי להפכה לחוק ישראלי. האשרור מחייב את המדינה לקיים את הוראותיה של הָאֲמָנָה ולהתאים אליהן את חוקי המדינה. הואיל וְהָאֲמָנָה אינה בגדר חוק ישראלי, לא ניתן לאכוף באופן ישיר את קיום הוראותיה בבתי המשפט. הָאֲמָנָה משמשת עבור בתי המשפט כמקור פרשני בפסיקותיהם.
הָאֲמָנָה חלה על כל ילד אשר על-פי הגדרתה הינו : "כל יציר אנוש מתחת לגיל שמונה עשרה, בלתי אם נקבע גיל הבגרות קודם לכן על-פי הדין החל על הילד "
ארבעת העקרונות המרכזיים בָּאֲמָנָה:
הָאֲמָנָה מקנה זכויות לילדים ברחבי העולם, באשר הם ילדים, ללא תנאי נוסף כאזרחות, תושבות או סטטוס: הזכות להיות בקשר קרוב עם ההורים, זכויות סוציאליות והגנה מפני ניצול או פגיעה נפשית, הזכות לכבוד, הזכות לחופש הביטוי, הזכות לחופש מצפון ודת, הזכות לפרטיות, הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לחינוך, הזכות לבריאות וזכויות תרבותיות.
יחד עם זכויותיהם, בדומה לכל אדם, אף לילדים נתונה אחריות כלפי הזולת, הנגזרת מזכויותיהם.
אלא, שבשונה ממבוגרים, אחריותם של הילדים מותאמת לכישוריהם המתפתחים בהיקפה ובתכניה.
הָאֲמָנָה הבינלאומית לזכויות הילד הינה הָאֲמָנָה הראשונה שבה יש התייחסות לזכויותיהם של ילדים עם מוגבלויות:
בסעיף 2 הָאֲמָנָה קובעת כי אף ילד אינו צריך להיות מופלה לרעה מילדים אחרים גם לא מחמת מוגבלותו.
סעיף 23 אומר כי לילד עם מוגבלות הזכות לטפול מיוחד, חינוך והדרכה שמטרתם לעזור לילד להיות עצמאי ולאפשר לו חיים מלאים בחברה.
סעיף 2:
המדינות החברות יכבדו ויבטיחו את הזכויות המפורטות באמנה זו ל כל ילד שבתחום שיפוטם, ללא הפליה משום סוג שהוא, ללא קשר עם גזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי, אתני, או חברתי, רכוש, נכות, לידה או מעמד אחר, בין אם של הילד, ובין אם של הוריו או אפוטרופסו החוקי.
סעיף 23 :
Convention on the Rights of the Child באתר האו"ם
רשומת האמנה בדבר זכויות הילד באנגלית ובעברית מאתר נבו
האמנה הבינלאומית לזכויות הילד - נוסח עברי, על פי תרגום רשמי של משרד המשפטים מאתר משרד החינוך
אמנת זכויות הילד בשפה ידידותית לילדים מאתר משרד החינוך
פעולות ישראל ליישום האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד – הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2010
קישור לחוברת "בשבילי הזכויות - אחריות אזרחית: הצעות לפעילויות לימוד וחקר" מאתר משרד החינוך
קישור למאמר זכויות ילדים עם מוגבלות
כלל המוגבלויות
אמנה, חקיקה וזכויות - אֲמָנוֹת בינלאומיות
הקהל הרחב, קהל מקצועי