1 האשכול לפיתוח ושינוי חברתי בית איזי שפירא | מרכז המנהיגות | מרכז המנהיגוּת של אנשים עם מוגבלות מודל עבודה
מרכז המנהיגוּת של אנשים עם מוגבלות מודל עבודה בית איזי שפירא | מרכז המנהיגות | האשכול לפיתוח ושינוי חברתי
כתיבה ותוכן מקצועי: ממונה לשעבר על החטיבה הקהילתית ועל פיתוח משאבי ידע בבית איזי שפיראשוש קמינסקי, מנהל משותף לשעבר באשכול לשינוי חברתי בבית איזי שפירא ברעננה יואב קריים, מנהלת משותפת לשעבר באשכול לשינוי חברתי בבית איזי שפירא ברעננה דפנה קליינמן, יועצת אקדמית לתוכנית לפיתוח רשת קבוצות לסִנגור עצמי של אנשים עם מוגבלות שכלית דורית ברק, התפתחותית, אלווין ישראל ובית איזי שפירא רכזת ארצית של תוכנית הסִנגור העצמי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית אילנה שילת, בבית איזי שפירא ברעננה רכזת לשעבר של מרכז המנהיגות בבית איזי שפירא ברעננהלילך בר, מנהלת מרכז המנהיגות בבית איזי שפירא ברעננהלירון טייץ־ברקאי, מלווה לשעבר של קבוצת המנהיגוּת הארצית "גאווה ומוגבלות" בבית איזי שפירא ברעננהפטריק לוי, רכזת לשעבר של קבוצת "מנהיגוּת נוער יוצרת עתיד" בבית איזי שפירא ברעננהשיר קטנר, רכזת המרכז למשפחה בבית איזי שפירא בקלנסואהסלסביל תקרורי, ניהול ידע, פיתוח ועריכה: ד"ר בנימין הוזמי, גב' יעל יושעי, גב' טובה אליאסף עריכה מקצועית ולשונית: אסנת יחזקאל־להט עימוד: סטודיו אבישיד הפקה: מ״ניו יורק ניו יורק (ישראל) בע כל הזכויות שמורות לבית איזי שפירא – הוצאה לאור © אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכל סוג שהוא את החומר הכלול במדריך זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול במדריך זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל. 2025 אוגוסט
תוכן עניינים 7............................................................................................................... פתח דבר 9 Executive Summary.............................................................................................................. 11..................................................................................... פרק א': מבוא תיאורטי 11........................................................... )grassroots leadership( מנהיגוּת עממית 12................................................................. אקטיביזם חברתי והעֲצמה קהילתית 14......................................................... גישות חברתיות כלפי אנשים עם מוגבלות 16.................................................................... מנהיגוּת של אנשים עם מוגבלויות 17................................................... העֲצמה ואקטיביזם בקרב אנשים עם מוגבלות 18....................................................... פיתוח של מנהיגוּת קהילתית לשינוי חברתי 19.............................................................................................. המַנחה המאפשר 21 מה בין הכשרה למנהיגו ּת אישית לבין תהליך פיתוח של קבוצת מנהיגו ּת.............. פרק ב': מרכז המנהיגות של אנשים עם מוגבלות 23...................................................................... בבית איזי שפירא – מודל עבודה 25................................................................... עקרונות הפעולה במרכז המנהיגוּת חשיבותה של קבוצת מנהיגוּת בארגון לשינוי חברתי – 27.. משירות "למען" לשירות "עם"................................................................................................. 29.................................................................................... מודל קבוצות המנהיגוּת 31..................................................... פרופיל החברים והחברוֹת בקבוצת המנהיגוּת 32................ התהליך להקמה ולהפעלה של קבוצות מנהיגוּת לאנשים עם מוגבלות
39......... פרק ג': תיאור מבנה קבוצות המנהיגוּת בבית איזי שפירא ופעילותן 41............................................ פרק ד': אשכול סִנגור עצמי לאנשים עם מש"ה 49............................. פרק ה': אשכול המנהיגוּת ותיאור הקבוצות הפועלות בו 49.................................................................... קבוצת מנהיגוּת נשים עם מוגבלות 52.................................................................................... صحةפורום לבריאות - 54..... קבוצת סִנגור עצמי לאנשים המשתמשים בתקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) 56................................... קבוצת המנהיגוּת של אנשים עם מוגבלות בקהילה הגאה 59......................................................... קבוצת מני"ע – מנהיגוּת נוער יוצרת עתיד 64............................................ קבוצת הורים לילדים עם מוגבלות בחברה הערבית 67..................................................................................... מועצת מרכז המנהיגוּת 69.................................................................................................................... סיכום 71......................................................................................................... ביבליוגרפיה
7 פתח דבר מדיניות ציבורית נקבעת בידי מקבלי ומקבלות ההחלטות בזירה הפוליטית, שם מתבצעת ). במציאות היום, הקצאת משאבים זו Scotch, 1988( הקצאת המשאבים והכוח בחברה אינה שוויונית, ובשל כך הפערים בין מעמדות חברתיים הולכים וגדלים, אי־השוויון החברתי והכלכלי מתרחב וקבוצות של אליטה חברתית וכלכלית מתעצמות. המוסדות הממשלתיים והציבוריים מקבלים החלטות באופן שכמעט אינו מאפשר שקיפות והשתתפות אזרחית, ולעיתים אף מנציח דיכוי חברתי והדרה חברתית של קבוצות שוליים ושל קבוצות מוחלשות וחסרות אונים. למרות זאת, הרוב המכריע של האנשים, בכל קהילה, מתנהלים כ"צופים" בחיים הציבוריים והשפעתם על מערכות ממשלתיות וציבוריות המעצבות את חיי האזרחים והקהילות מצומצמת למדי. בעולם כולו, שינויים חברתיים שהיטיבו את מצבן של קבוצות מודרות ושיפרו את תנאי חייהן התחוללו כאשר הקבוצות, שבעבר קולן לא נשמע, התארגנו ופעלו בזירה הציבורית והביאו קול ופרספקטיבה חדשים לדיון הציבורי. מאבקים של תנועות לשינוי חברתי הגדילו את השפעתן על המערכות המרכזיות – ממסדיות ושלטוניות – ועל מקבלי ומקבלות ההחלטות ), ועיצבו מחדש את האופן שבו מוסדות אלה מתייחסים אל הקהילות שהם Staples, 2016( מייצגים ומתקשרים עימן. אחת מקבוצות האוכלוסייה הנאבקת זה שנים רבות על צדק חברתי, שוויון זכויות והכלה חברתית היא של אנשים עם מוגבלות. המודל החברתי ומודל הזכויות של מוגבלות רואים Williams( מוגבלות כתוצר חברתי שמקורותיו הם אפליה קולקטיבית־מוסדית ודיכוי חברתי &). מכאן שעיצוב חברה שוויונית וצודקת המכילה במלואה אנשים Shakespeare, 1998 עם מוגבלות, מחייב נקיטת פעולה חברתית אקטיבית ומתמשכת שמטרתה להשפיע על מדיניות ותפיסות חברתיות. אקטיביזם חברתי הוא התארגנות חברתית, הקוראת תיגר על המציאות הקיימת ועל הסטטוס־קוו החברתי ומציבה דרישה לשינוי ממשי ויצירתי באופן מתן המענים הראויים לבעיות החברתיות. [להלן: 2011 בית איזי שפירא הקים את מרכז המנהיגוּת של אנשים עם מוגבלות בשנת מרכז המנהיגוּת]. ייעודו של מרכז המנהיגוּת להצמיח דורות חדשים של מנהיגים ומנהיגוֹת חברתיים עם מוגבלות, להכשירם ולסייע בידם לצמוח כפרטים ולהתארגן כקבוצות הנאבקות למען צדק חברתי בישראל. מגוון קבוצות המנהיגוּת במרכז המנהיגוּת פועלות לצמצום אי־השוויון החברתי, לשיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות ולמניעת נסיגה מהישגי העבר. המנהיגים והמנהיגוֹת בקבוצות מחויבים לערכים של שוויון והכלה מלאה בחברה, מאמינים בשינוי חברתי ובדמוקרטיה השתתפותית אקטיביסטית ומובילים את תהליכי השינוי החברתי.
8 Over more than a decade of implementation, the Leadership Center has demonstrated its capacity to: • Strengthen self-efficacy, civic engagement and leadership identity among people with disabilities • Generate informed, experience-based input into organizational, municipal and national decision-making processes • Serve as an early-warning and advisory mechanism for emerging social needs • Influence policy, public attitudes and service design through advocacy, researchinformed action and strategic partnerships Importantly, the model reframes people with disabilities not as service recipients, but as agents of change, knowledge holders, and legitimate stakeholders in shaping the policies and systems that affect their lives. Designed as a replicable and adaptable framework, the Leadership Center model can be implemented across diverse organizational, cultural and national contexts. It offers a practical pathway for organizations, governments and civil society, seeking to move away from services delivered for people with disabilities to systems shaped with them. All of which, in turn leads to the advancing of inclusive democracy, social justice, and the realization of rights articulated in the UN Convention on the Rights of Persons with Disabilities (CRPD). By positioning people with disabilities as collective leaders, partners, and agents of social change, this model offers a scalable and practical pathway for building more inclusive, just and participatory societies.
9 Executive Summary The Leadership Center for People with Disabilities at Beit Issie Shapiro represents a structured, evidence-based model for advancing social change through the empowerment and leadership development of people with disabilities. Established in 2011, the Center operates on the premise that sustainable social change requires the direct, meaningful participation of those most affected by exclusion, discrimination and inequality-in line with the principle “Nothing About Us Without Us”. Grounded in the social model of disability, the human rights-based approaches and social justice frameworks, the Leadership Center functions as a hub for self-advocacy and collective action. Rather than focusing solely on individual skill development, the model emphasizes group-based leadership as a political and social force, capable of influencing policy, reshaping public discourse and removing structural barriers that limit full participation in society. The model integrates learning, practice and action through ongoing leadership groups composed of people of diverse disabilities, ages, genders, cultural backgrounds and identities. These groups operate within two complementary clusters - self-advocacy and leadership for social change - enabling participants to progress from personal empowerment to collective engagement and policy-oriented activism. Particular attention is given to populations experiencing compounded marginalization, including people with intellectual disabilities, women with disabilities, youth, Augmentative and Alternative Communication (AAC) users, LGBTQ+ individuals, and families from minority communities. A defining feature of the model is the role of the facilitator as an enabling professional, whose function is to support autonomy, shared decision-making and the gradual transition of leadership to the group itself. Accessibility and individualized accommodations are embedded as foundational conditions for participation, ensuring that leadership development is inclusive and equitable.
10
11 פרק א': מבוא תיאורטי )grassroots leadership מנהיגוּת עממית ( ) הוא ביטוי המעביר את Nothing about us without us( " "שום דבר עלינו בלעדינו הרעיון כי מדיניות חברתית צריכה להיקבע תוך השתתפות ישירה של חברי וחברוֹת Grassroots( הקבוצה המושפעים ממנה. מסר זה מבטא את מהותה של מנהיגוּת שורשית ) השואבת את השראתה מהמסורות ומהערכים של דמוקרטיה וצדק חברתי. leadership ) הגדיר מנהיגוּת שורשית כיוזמה חברתית או פוליטית של אזרחים Longley, 2022( לונגליי ואזרחיות המשתייכים לאזור או קהילה מוגדרים ופועלים להשיג שינוי בנושא ספציפי. המסר של "שום דבר עלינו בלעדינו" נוגע בעיקר לקביעת מדיניות הרלוונטית לקבוצות מודרות (למשל אנשים החיים בעוני, מיעוטים, אנשים עם מוגבלות, נשים ועוד) שלעיתים קרובות חסרות הזדמנויות פוליטיות, חברתיות וכלכליות. קבוצות מנהיגוּת אלו צומחות מתוך צורך. קבוצת מנהיגוּת עממית מתארגנת סביב עוול או אי־צדק חברתי מתמשך ומשימתה לפעול לשינוי המציאות הקשה עבור אותה קבוצת אנשים הנפגעת ממנה. מנהיגוּת זו צומחת 'מלמטה' ופועלת לשינוי המדיניות שמעוצבת 'מלמעלה'. המטרה או הנושא המשותף הם הגורם המאחד את המשתתפים והמשתתפות בהתארגנות של מנהיגוּת כזו. יש להדגיש כי 'מלמטה למעלה' היא גישה פילוסופית לשינוי חברתי ואינה רק שיטה להשיגו, היות שגישה של 'מלמטה למעלה' מאפשרת לאנשי ונשות הקהילה, ולא רק לאנשי ונשות מקצוע מומחים, לזהות את הנושאים החשובים להם, להגדיר את הבעיות והקשיים מנקודת מבטם ולהיות מעורבים בעיצוב פתרונות הולמים. אם כך, מנהיגוּת עממית משמעה התארגנות של פעילים ופעילוֹת אזרחיים שמגיעים 'מלמטה' מ'השטח' ומקדמים יוזמות חברתיות ושינויים חברתיים שצומחים מיוזמתם של אנשי ונשות הקהילה ומייצגים ), גישה המקנה לאנשי ונשות הקהילה Davidson & Hughes, 2022( את רחשי הלב שלהם .)Braunack-Mayer & Louise, 2008( כוח להשפיע על מדיניות שתיישם פתרונות אלו קבוצת מנהיגוּת לשינוי חברתי היא התארגנות של אנשים שיש להם כוח מועט, שנועדה להגדיל את כוחם והשפעתם כדי להשיג שינוי חברתי. אנו עדים כיום לשינויי מדיניות הקשורים לקבוצות זהוּת ונובעים בעיקר מפעילוּת של התארגנויות ותנועות קהילתיות עממיות. יותר ויותר ארגוני קהילה עממיים קמים על בסיס מאפיין מהותי וזהוּת משותפים כמו גזע, מוצא, מגדר, נטייה מינית ומוגבלות, במטרה למגר ביעילות את הדיכוי והמצוקות הקשות הנובעים מהשפעת המאפיין המשותף על חייהם, כמו תיוג חברתי שלילי, הדרה חברתית ושלילת זכויות. כדי להבין את מהותה של מנהיגוּת עממית כהתארגנות לשינוי
12 חברתי יש להבין כיצד העֲצמה ואקטיביזם משפיעים על יכולתן של קבוצות מוחלשות להפעיל כוח ולהיטיב את מצבן. שני מושגים אלה יפורטו להלן. אקטיביזם חברתי והעֲצמה קהילתית אקטיביזם הוא פעולה של אדם המכוונת לחולל שינוי חברתי או פוליטי. אקטיביזם חברתי הוא התארגנות של אנשים סביב בעיות חברתיות משותפות, הקוראת תיגר על המציאות הקיימת ועל הסטטוס־קוו החברתי ומציבה דרישה לטיפול שורש בגורמים ובמקורות של בעיות ונזקים חברתיים. במילים אחרות, אקטיביזם חברתי פירושו עשייה, תכנון פעולה וביצועה כדי להביא שינוי בחברה, והוא נשען על התגייסות של אנשים מהקהילה, הצמחתם והעצמתם לכדי מנהיגוּת אפקטיבית ובעלת יכולת לכוון את הפעולה החברתית. אנשי ונשות מקצוע זיהו שלושה גורמים עיקריים המנבאים פעולה קולקטיבית אקטיביסטית: אמונה של האדם ביכולתו להשפיע על תוצאות פוליטיות; תפיסות של יחס לא צודק; וחברוּת de Lamus & Stroebe, 2015; van( בקבוצה הפועלת לשינוי חברתי, לרוב במישור הפוליטי ). אקטיביזם חברתי כולל נקיטת עמדה ופעולה של אנשים בעלי דעות Zomeren et al., 2008a ומטרות דומות הקוראים לשינוי חברתי או פוליטי – שינוי ברמת הקהילה הרחבה – ולרוב הוא כרוך בעימות נגד כוח, סמכות, "סטטוס קוו" או תפיסה שלפיה "כך הדברים מתנהלים". הוא נעשה מתוך מחויבות לשינוי חברתי רחב ונשען על מוטיבציה אידיאולוגית ומעורבוּת רגשית ברמת הזהוּת הקבוצתית־קהילתית, ומספק לאנשים הזדמנויות להיות שותפים במאמץ לשנות עוולות ואי־צדק חברתיים, וזאת מרצונם החופשי. אם ההשתתפות מאולצת .)Brenman & Sanchez, 2024( או כפויה היא איננה בגדר אקטיביזם חברתי מקור החוויות של חוסר צדק חברתי נעוץ בתפיסה של האדם את מעמדו כמקופח, שולי ודחוי ביחס לקבוצות אחרות, תפיסה הנובעת לרוב מאפליה ומהדרה חברתית. ההיסטוריה של תנועות לשינוי חברתי מעידות שחוויות אלו מעצבות את התודעה הקבוצתית המהווה רק כאשר חברים וחברוֹת בקבוצות תנאי מוקדם למעורבוּת אקטיביסטית קולקטיבית. מדוכאות או מודרות תופסים את מעמדה הנמוך של קבוצתם כלא לגיטימי ומאמינים שניתן לשפר את מעמדם של יחידים עם השינוי במעמדה של הקבוצה כולה, תקודם Gurin et al., 1980; Tajfel & Turner, 2004; van Zomeren et al.,( גישה אקטיביסטית ). תודעה קבוצתית היא למעשה הזדהות קבוצתית פוליטית שבה האדם מכיר במעמד 2008b הנמוך של קבוצתו בהיררכיית הכוח החברתי, והוא אינו רואה בניידות אינדיבידואלית כלפי מעלה פתרון צודק אלא מעדיף פתרונות קולקטיביים שישפרו את מצב הקבוצה כולה .)Gurin et al., 1980; Miller et al., 1981(
13 ההתארגנות של אנשים סביב מאפיין מהותי משותף נובעת מכך שהחברים והחברוֹת בקהילת הזהוּת מבקשים לחבור לאנשים שיש להם חוויות חיים דומות ולהתארגן עימם לפעולה ). התארגנויות אלו הן הבסיס להעֲצמה קהילתית הנוצרת Staples, 2016( למען צדק חברתי בתהליך דינמי מתמשך המחזק את היכולת לפעול בהצלחה כדי לאפשר לאנשים להשיג יותר שליטה והשפעה על חייהם. בהתאם לכך, תנועות הסִנגור העצמי והאקטיביזם החברתי סיפקו ועדיין ממשיכות לספק הזדמנויות מגוונות לחבריהן וחברותיהן לרכוש מיומנויות ולקחת על עצמם תפקידי מנהיגוּת, כאשר מנהיגוּת של אנשים עם מוגבלות מעצימה אנשים המצויים מלכתחילה בעמדות של חוסר אונים נרכש, הדרה חברתית עמוקה ודיכוי מופנם. בלב תהליך האקטיביזם החברתי עומדת העצמתן של קהילות והגדלת בעלותן ושליטתן בתהליכי קבלת החלטות בסוגיות הנוגעות לחייהן. העֲצמה קהילתית היא תהליך שבאמצעותו )1997( מתרחשת הגברת השליטה של אנשים כקולקטיב על תוצאות חשובות בחייהם. סדן הגדירה את תהליך ההעֲצמה כמעבר ממצב של חוסר אונים יחסי למצב של יותר שליטה בחיים, בגורל ובסביבה, וטענה כי המושג "העֲצמה" נוגע למצבים שבהם עוצמה מתפתחת או נרכשת ואנשים מצליחים, בכוחות עצמם או בעזרת אחרים, להשיג שליטה טובה יותר בחייהם. תפיסת ההעֲצמה מדגישה את העברת הכוח לאנשים, לארגונים ולקהילות על ידי Rappaport,( שיפור יכולותיהם, חיזוק כוחם הפנימי והגדלת השפעתם על סביבתם החיצונית ). העֲצמה קהילתית דורשת לא רק אוטונומיה בקבלת החלטות 1990; Zimmerman, 2000 ויכולת לעשות זאת, אלא גם שלמחליטים יהיו הן ידע והיכרות עם חלופות והן יכולת להפעיל תהליכי השפעה על מדיניות. הואיל ולעיתים קרובות לקהילות מוחלשות חסרים ידע ויכולות אלו, הרי שתהליך של העֲצמה קהילתית מחייב לספק לקהילה המוחלשת תמיכה, סיוע, ידע והקניית מיומנויות. רק אז הקהילה תפתֵח מידה גבוהה יותר של אוטונומיה ושליטה .)Braunack-Mayer & Louise, 2008( על תהליכי השינוי שהיא מעוניינת בהם הנוגעת לתחושת הכוח הרמה האישית) חילקה את ההעֲצמה לשלוש רמות: 1997( סדן הנוגעת ליכולת של הפרט להשפיע על אחרים; הרמה הבין־אישיתוהשליטה של הפרט; הנוגעת לפעולה חברתית ולשינוי חברתי.והרמה הפוליטית קבוצות של מנהיגוּת עממית עוברות תהליך הכולל את שלוש רמות ההעֲצמה. אולם בעוד שהרמה הקבוצתית הבין־אישית והרמה הפוליטית הן אבני היסוד של העֲצמה קהילתית עממית, חשוב לזכור כי תהליך של העֲצמה קהילתית יוצר סביבה התורמת גם להעֲצמה פרטנית. זאת מכיוון שהרמה הקבוצתית מייצרת סביבה המאפשרת העלאת מודעוּת, עזרה הדדית, פיתוח מיומנויות חברתיות ותרגול פתרון בעיות. יתרה מזאת, היא מעודדת יציאה מהגבולות המצומצמים של "אני" אל מרחב האפשרויות של "אנחנו" ומרחיבה את האפשרויות של אנשים לשלוט על חייהם. הרמה הקהילתית־הפוליטית מדגישה את התהליכים הקולקטיביים ואת השפעתם על שינוי החברתי (שם). בתהליך של העֲצמה
14 קהילתית, החברים והחברוֹת בקבוצת פעילים מפתחים בהדרגה מודעות אישית ומודעות קהילתית גם יחד, דהיינו הכרה בכוחות וביכולות של הקבוצה שיש לה מאפיין קריטי משותף, לצד הבנה כי האשמה בהדרתם אינה טמונה בהם אלא באופן שבו גופי הממשלה מטפלים בבעיות חברתיות. יתרה מזאת, הכוחות והיכולות של הקבוצה מתחזקים תוך כדי רכישת מיומנויות מעשיות והתנסויות בפועל ביישומן, ותוצאות ממשיות מחזקות את כוח הקבוצה, את זהותה ואת יכולותיה לנהל את עצמה ולייצג את עצמה. לפיכך אקטיביזם חברתי מתמקד במחויבות ליצירת שינוי חברתי רחב יותר לטובת קבוצה או קבוצות של אנשים, מוּנַע ממוטיבציה אידיאולוגית וממעורבוּת ברמת זהוּת חברתית קבוצתית וקהילתית, ונובע מערכים דמוקרטיים של צדק חברתי, שוויון זכויות והכלה חברתית. היכולת לפעול כדי לחולל שינוי חברתי נשענת על תהליכים של העֲצמה אישית, קבוצתית וקהילתית וכרוכה בפיתוח מודעוּת, ברכישת ידע, בלמידת מיומנויות מגוונות ויישומן ובקבלת תמיכות נחוצות. כל זאת מֵעבר לרמה של עשייה עצמית. עבור מנהיגים ומנהיגוֹת הפועלים בקבוצות הנאבקות לקידום צדק חברתי, הימנעות מסכסוך אינה אפשרות מתקבלת על הדעת מאחר שהם מחויבים באופן פרו־אקטיבי להשגת השינוי החברתי. לפיכך לעיתים קרובות קונפליקט הוא הוכחה לנחישות הפעילים והפעילוֹת ולרצונם ליצור משהו חדש. גישות חברתיות כלפי אנשים עם מוגבלות לאורך השנים התפתחו כמה מודלים מובילים ששיקפו את יחס החברה לאנשים עם מוגבלות. המודלים השונים עיצבו, וממשיכים לעצב, הן את תפיסת הזהוּת העצמית של אנשים עם מוגבלות, הן את התפיסה הרווחת בציבור הרחב ביחס לאנשים עם מוגבלות והן את .)Morris, 1991( המדיניות הציבורית ביחס לקבוצה זו – מודל זה ראה אנשים עם לקויות כקורבנות של הלקות שלהם. כקורבנות מודל החסד הם מהווים אובייקטים לרחמנות ולחסד ונתפסים כאנשים מִסכנים שאינם יכולים לעזור לעצמם, אינם יכולים לנהל חיים עצמאיים וזקוקים לשירותים מיוחדים שיספקו להם הגנה, .)Olkin, 2022( עזרה, סימפתיה והשגחה – המודל מתייחס למוגבלות כאל בעיה טרגית של אנשים כפרטים המודל הרפואי למוגבלות ורואה אותם כאנשים בעלי מגרעת או מום שצריך לנסות לרפא ולתקן אותם באמצעות התערבות רפואית כדי שהאדם עם הלקות יתאים עצמו לעולם שסביבו. התייחסות זו .)Olkin, 2022( מתעלמת לגמרי מהאישיות של האדם ומצרכים אחרים שלו
15 – מודל זה חולל שינוי מהותי בהבנה של 'מוגבלות': לא עוד המודל החברתי למוגבלות תפיסתם של אנשים עם מוגבלות כאנשים "חסרי מזל" שיש לרפא אותם, אלא תפיסה הרואה מוגבלות כנובעת מהבניה חברתית המציבה אנשים עם מוגבלות במצב של אפליה ). המודל החברתי מטיל E. Barton, 1996; L. Barton 2001( קולקטיבית־מוסדית ודיכוי חברתי את האשמה בהיווצרות המוגבלות על החברה – ולא על האדם עצמו, ורואה את המוגבלות ). המודל תופס מוגבלות Shakespeare, 2017( כתופעה חברתית ותרבותית שיש למגר אותה כתוצר של חסמים חברתיים ופיזיים המונעים ומפריעים לאנשים עם מוגבלות להשתתף בחברה על בסיס שוויוני. במילים אחרות, הם מוגבלים בגלל התנאים והעיצוב של החברה, המבנים והשירותים שתוכננו ללא התייחסות והתחשבות בצורכיהם ולא מכיוון שיש להם ). כדי לחולל שינוי, המודל החברתי מציע לאנשים Todd & Munro, 2021( מצב רפואי כלשהו עם מוגבלות להתארגן כקבוצה, לזהות את החסמים הציבוריים־חברתיים המגבילים אותם ולפעול לשינוי המצב, זאת גם אם המודל עלול להיתפס כאוטופי וכקשה למימוש, היות .)Shakespeare, 2017( וקשה להסיר לחלוטין את כל המגבלות החברתיות – גישה זו מצביעה על כך שבמציאות, לעיתים קרובות, אנשים עם מוגבלות גישת הזכויות חווים שלילה של זכויות אדם כמו הזכות לחינוך או לעבודה. גישה זו פועלת לתיקון חברתי שמטרתו מניעת אפליה של אנשים עם מוגבלות, להקניית זכויות עבורם ולהשתלבותם בחברה. יתרה מזאת, גישה זו דוגלת בהעֲצמה של אנשים עם מוגבלות והשתתפות חברתית שלהם כבעלי עניין וכאנשים הפעילים מיוזמתם להסרת המחסומים שהחברה יוצרת, לשינוי .)2016 , מדיניות וחקיקה ולדרישה ליישומם של שינויים אלה (מור – גישה זו שמה דגש בתופעות ועוולות חברתיות הנובעות מאי־שוויון גישת הצדק החברתי מערכתי בחלוקת המשאבים וההטבות בין קבוצות אוכלוסייה שונות. אי־השוויון במשאבים חומריים וחברתיים בא לידי ביטוי בתחומים רבים כמו הכנסות, תעסוקה, השכלה, מקום ). המעורבים בתנועות לצדק חברתי מאמינים שהאנשים Riddell et al., 2005( מגורים ועוד והקבוצות הסובלים מדיכוי זכאים ליחס הוגן ושעליהם ליהנות מהמשאבים והיתרונות של .)Loewen & Pollard, 2010( החברה בהתבסס על זכויות האדם שלהם ושוויון לכל האנשים מחאה, חוסר ציות חברתי ומאבק הם פרקטיקות שכיחות בקידום צדק חברתי. המודל החברתי, גישת הצדק החברתי וגישת הזכויות היוו את המצע הרעיוני לכתיבת Convention on the( האמנה הבין־לאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות . אמנה זו 2006 שהאו"ם אימץ בשנת )Rights of Persons with Disabilities - CRPD מתבססת על השקפה שלפיה זכויות אדם הן אוניברסליות, ובפרק המבוא שלה באה לידי ביטוי ההכרה כי אנשים עם מוגבלות זכאים ליהנות מחיים מלאים ושוויוניים של השתתפות ללא אפליה מכל זכויות האדם וחירויות היסוד באשר הן. האמנה אימצה גם את תפיסת המודל החברתי למוגבלות בהצהירה כי מוגבלות נובעת מיחסי גומלין בין אנשים עם לקויות לבין מחסומים של גישה וסביבה, המעכבים את השתתפותם המלאה ובת־התועלת בחברה
16 בשוויון עם אחרים. האמנה מטילה על המדינות שאשררו אותה את האחריות לפעול לשינויי מדיניות וחקיקה כדי להבטיח הלכה למעשה שאנשים עם מוגבלות ייהנו ממלוא הזכויות: כלכליות, חברתיות, תרבותיות, אזרחיות ופוליטיות (נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ח"ת). – המודל האפירמטיבי מציע נקודת מבט שונה, שלפיה המודל האפירמטיבי למוגבלות נכות, לקות ומוגבלות הן נקודת מוצא ליצירת זהוּת חיובית ברמה האישית, הקהילתית והפוליטית. נקודת מבט זו מכירה באפליה שחווים אנשים עם מוגבלות, אולם מציעה ). המודל 2018 , לראות את חוויית הנכות עצמה כמקור לניסיון חיים ייחודי ואף לגאווה (הולר האפירמטיבי קרוב למודל החברתי, ושניהם שותפים להבנה כי חוויית המוגבלות היא תוצר .)Wilson & Martin, 2018( של הבניה חברתית מנהיגוּת של אנשים עם מוגבלויות סיפורי חייהם של אנשים עם מוגבלות מלאים בחוויות יומיומיות של דיכוי, תיוג, הדרה חברתית ושלילת זכויות וכן בתחושות של בדידות. חוויות אלו מתרחשות באופנים שונים ומגוונים ונובעות מגורמים כמו בריונות, הפרדת מערכות חינוך, תיוג שלילי, הפרדה במסגרות תעסוקה, שכר נמוך, מחסור בהזדמנויות להתערות ולהשתתפות חברתית בקהילה ועוד. למשל, לילדים ונוער עם מוגבלות התפתחותית כמעט אין הזדמנויות לפתח מיומנויות מנהיגוּת באמצעים מסורתיים כגון השתתפות בפעילויות בבית הספר או במקום העבודה ). כתוצאה מחוויות חיים אלו אנשים עם Pederson, 1997( או השתתפות בחוויות חונכוּת מוגבלות רבים פיתחו זהות עצמית "מוחלשת" ואף נטו להימנע מחשיפת מוגבלותם. זאת Todd & Monro,( " אף על פי שאפשר היה להכיר בהם דווקא כ"מאגר כישרונות לא מנוצל .)2021 כדי לשפר את מצבם של אנשים עם מוגבלות בחברה צריך לחולל שינויים מרחיקי לכת בגישות המפלות ובתפיסות הסטיגמטיות של החברה כלפיהם. האמנה הבין־לאומית בדבר ) מדגישה את זכותם של אנשים עם מוגבלות UNCRPD( זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לקבל החלטות בעצמם ולהיות מעורבים מעורבות פעילה בתהליכי קבלת החלטות בדבר מיזמים ומדיניות הנוגעים להם במישרין (סעיפים י"ד וי"ט במבוא לאמנה). יתרה מזאת, האמנה מכירה באחריות של אנשים עם מוגבלות לפעול עבור הקהילה שאליה הם שייכים, לשאוף למימוש זכויות האדם ולשמירה עליהן (סעיף כ"ג במבוא לאמנה) ולקדם באופן פעיל סביבה שבה הם יוכלו להשתתף בניהול ענייני ציבור באופן ממשי ומלא, ללא אפליה, .)Miller et al., 2022( ) ב באמנה 29 ומתוך עידוד השתתפותם בענייני ציבור (סעיף
17 סִנגור עצמי הוא פעילוּת חברתית ופוליטית בעלת השלכות עצומות שהובילה לשינויים משמעותיים בחקיקה במדינות שונות. אנשים עם מוגבלות נמצאים זה מכבר בחזית הסִנגור במדינות רבות בעולם, אולם פעמים רבות כאשר אדם עם מוגבלות נאבק על עצמאות, על הזכות לקבל החלטות בעצמו ועל זכויות נוספות הוא נחשב ל"בעייתי". אחת הדרכים שבאמצעותן הפרט יכול להשיג את מטרתו היא השתתפות פעילה בקבוצה הבונה כוח ) הגדיר את קריאת התיגר כלב ליבו של Baggs, 2005( שקורא תיגר על הסטטוס־קוו. בגס הסִנגור העצמי. אנשים עם מוגבלות שואפים לחולל שינוי חברתי באמצעות מיגור אפליה, יצירת תנאים להזדמנויות שוות לכל אדם אחר והסרת החסמים הפיזיים והחברתיים המונעים את השתתפותם בחברה. הם מייחלים לחיות בחברה מכילה, בתנאי חיים הולמים ובחברה המאפשרת להם ליהנות מזכויות האדם והאזרח במלואן. שינוי כזה יוכל להתרחש אם, ורק אם, אנשים עם .)Barnartt & Scotch, 2001( מוגבלות יתארגנו לפעולה קולקטיבית של סִנגור עצמי העֲצמה ואקטיביזם בקרב אנשים עם מוגבלות אם כן, השתתפות בקבוצה קהילתית לשינוי חברתי הופכת לנתיב חשוב שבאמצעותו אנשים עם מוגבלות מעצבים זהוּת חיובית של מוגבלות, מפתחים סולידריות קהילתית ולומדים כיצד לקדם שינוי שיטתי בחברה שבה הם חיים. סוג זה של השתתפות קהילתית כולל פעולות של סִנגור עצמי ואקטיביזם עבור הקהילה הרחבה יותר של אנשים עם מוגבלות, המפַרים את הסטטוס־קוו החברתי הקיים. פעילויות אקטיביזם של קבוצות אנשים עם מוגבלות סיפקו דוגמאות מוצלחות לאופן שבו .)Smith et al., 2021( אנשים עם מוגבלות יכולים ליצור זרז לשינוי והיוו בסיס לאקטיביזם עתידי היא תנועה שהחלה את פעילותה בארצות הברית Disability Rights Movement (DRM( של המאה העשרים ועודדה אנשים עם מוגבלות להתנגד התנגדות 70־ בתחילת שנות ה בארצות DRM־ גדל מספר קבוצות ה 80־ ). בשנות ה Rothman, 2018( קולקטיבית לדיכוי הברית וברחבי העולם והמאבק על זכויות האדם והאזרח של אנשים עם מוגבלות הלך .)Patterson, 2012( והתרחב. פעילוּת אקטיביסטית זו חוללה שינויים וזכתה להצלחה אמיתית למרות ההישגים שהושגו בזכות מאבקים אלה, בפועל אי־שוויון ואי־צדק חברתי הם עדיין מציאות מתמשכת עבור אנשים עם מוגבלות בתחומי חיים רבים. הואיל וחקיקות מקומיות ולאומיות לא חוללו מהפך מהותי משמעותי דיו בקרב רבים ממקבלי ומקבלות ההחלטות ובאידיאולוגיות הרווחות בציבור, הרי שפעילוּת הסברה והעמקת השימוש באסטרטגיה .)Fleischer & Zames, 2012( אקטיביסטית נדרשות לנוכח מציאות מתמשכת זו
18 פיתוח של מנהיגוּת קהילתית לשינוי חברתי קהילות אוכלוסייה מוחלשות מתמודדות, לעיתים קרובות, עם מחסומים היסטוריים ומערכתיים המעכבים את הגישה שלהן למשאבים ולהזדמנויות. בקהילות אלו המסלולים לפיתוח מנהיגוּת קהילתית מצומצמים ולרוב אינם קיימים כלל. גורמים כמו עוני, אפליה, חוסר השכלה וגישה מוגבלת לרשתות חברתיות מהווים מצע לחוויות של שוליוּת ומודרוּת חברתית וכן לדיכוי אישי וחברתי. לא ייפלא אפוא שלעיתים קרובות קהילות אלה זקוקות לסיוע חיצוני כדי לשנות את מצבן. פיתוח מנהיגוּת קהילתית יכול לשנות את הקהילה על ידי השקעה בפיתוח הון אנושי קהילתי בעל יכולת השפעה. תוכניות לפיתוח מנהיגוּת מעצימות אנשים החיים בקהילות מוחלשות ומציידות אותם בידע ובכישורי מנהיגוּת הדרושים להתמודדות יעילה עם האתגרים העומדים בפניהם בדרך לקידום צדק חברתי ושוויון זכויות ולשינוי מדיניות חברתית. תהליך זה תורם להתהוות מנהיגוּת מכילה וייצוגית שמביאה בחשבון חוויות ונקודות מבט מגוונות של כלל הקהילה. חשוב לציין כי חוויות מתמשכות של אפליה ודיכוי הן הבסיס שעליו נבנה תהליך של פיתוח מנהיגוּת של אנשים עם מוגבלות, הואיל ודיכוי ואפליה מחדדים את זהותם של אנשים עם מוגבלות כקבוצה ומעוררים מוטיבציה לתגובת נגד. ) מצאו במחקרם כי פיתוח מנהיגוּת הוא תהליך Boehm & Staples, 2005( בוהם וסטייפלס המשלב ידע רעיוני ומעשי עם תהליך חווייתי וכי גישת הכשרה אקדמית ממוסדת אינה טובה דיה לפיתוח מנהיגים קהילתיים. אדרבה, הדרך העיקרית שבה התפתחו המנהיגים והמנהיגוֹת הייתה שילוב של ידע רעיוני עם התנסויות מעשיות שבמהלכן הם התמודדו עם מגוון בעיות ואתגרים, כל זאת תוך השתתפות פעילה בקבוצת מנהיגוּת קהילתית. הידע הרעיוני עזר להם לקבל תובנה עמוקה יותר לגבי תפקידי מנהיגות, ואילו ההיבט החווייתי של התהליך אִפשר למנהיגים ולמנהיגוֹת להתפתח בהדרגה בתהליך העצמתם האישית, הקבוצתית והפוליטית, כאשר תהליכים חווייתיים לפיתוח מנהיגוּת כוללים ביצוע משימות וקבלת משוב על יישומן. הכלים המעשיים שרכשו המנהיגים והמנהיגוֹת העשירו את סל היכולות האישי והקבוצתי שלהם. בה בעת, הלמידה מההתנסויות המעשיות, מההצלחות וגם מהכישלונות, וקבלת משוב ממאמנים מיומנים ומחבריהם וחברותיהם לקבוצת המנהיגות, תרמו למודעוּת גבוהה יותר לתפקידם כמובילים ומובילוֹת חברתיים, לאופני השימוש בידע ובמיומנות שרכשו ולמיצוי טוב יותר של יכולותיהם. לסיכום הנאמר לעיל, תהליך פיתוח מנהיגוּת נותן דגש בבניית זהות, הכשרה, תמיכה, ייעוץ וליווי בתהליכי ההתפתחות האישיים והקבוצתיים של חברי וחברוֹת קבוצת המנהיגות לשינוי חברתי. במהלך התהליך, התוכנית מציידת אנשים במגוון כישורי המנהיגוּת הדרושים להם ושבאמצעותם קולם יישמע. הם יוכרו כמייצגים ומייצגות של הקהילה וצרכיה בתהליכי קבלת החלטות ויוכלו לנתח ולהציג את האתגרים ונקודות המבט של קהילתם, ובעשותם זאת הם ישפיעו על עיצוב המדיניות החברתית בכל ההקשרים הנוגעים לקהילתם.
19 כאשר אנשים מגלים את יכולתם לסנגר על עצמם ורוכשים מיומנויות מעשיות ומתנסים בהן, מתחזקת תחושת המסוגלות שלהם. התנגדות וקונפליקט נשענים על תחושת יכולת לייצוג עצמי לצד ידע ותובנות על התרומה של מדיניות קיימת ליצירת הבעיה החברתית שהם סובלים ממנה. בדרך כלל לקבוצות של הפעילים והפעילוֹת הקהילתיים יש הצעה או דרישה לשיפור המצב הקיים והם נאבקים על דרישה או הצעה זו, הואיל וגופים ציבוריים אינם נוטים לאמץ .)1997 , בקלות הצעות של קבוצות פעילים ועל הקבוצה להיערך למאבק כדי להשיג שינוי (סדן כאמור לעיל, פיתוח מנהיגוּת קהילתית משנה ומקדם את הקהילה על ידי השקעה בפיתוח הון אנושי קהילתי בעל יכולת השפעה. זהו תהליך מתמשך, עתיר זמן ומשאבים ולא תמיד פשוט. הכשרה, הדרכה, ייעוץ ומנטורינג נדרשים כדי לפַתח מנהיגוּת בעלת מסוגלות ויכולת השפעה. זהו תהליך מתמשך שאינו ליניארי, כלומר אין לו התחלה ברורה ואין לו תאריך סיום. אדרבה, התהליך מצוי בתנועה מתמדת – יש בו נסיגות, לעיתים הוא נעצר ואז הוא ממשיך בתנועה קדימה. המַנחה המאפשר תהליך פיתוח מנהיגוּת והעֲצמה של קבוצות מוחלשות מובל, לרוב, בידי אנשי ונשות מקצוע המשמשים כמנחים מאפשרים בתהליכים אלה. עובדה זו מעלה דילמות שכן ייתכן שבשל כך התהליך אינו אוטונומי לגמרי. במילים אחרות, תהליך העֲצמה קשור בשינוי של אנשים ולכן עלול בנקל להפוך לגישה של 'מלמעלה למטה' אשר במהותה יש מידה של פטרנליזם ). גישות של 'מלמעלה־למטה' עלולות להתעלם ממקור Braunack-Mayer & Louise, 2008( הבעיות החברתיות ולהוביל לאי־העצמה; כלומר הן עלולות לשמר חוסר־כוח של הקהילה ותנאים ). יוצא אפוא שהמנחה המאפשר הוא חוליה 1997 , סוציו־אקונומיים המחריפים חוסר עוצמה (סדן מרכזית בתהליך ההעֲצמה. הוא איש המקצוע המסייע לקבוצה להתעצב ככוח פרו־אקטיבי לשינוי ומעודד קבלת החלטות עצמאיות בשאיפה להביא לניהול עצמי של הקבוצה בעתיד. המנחה המאפשר צריך לזכות באמון של האנשים שהוא עובד עימם ולסייע להם בהתארגנות וביצירת קשרים בסביבתם. הוא צריך לשלב בין גישה תהליכית־התפתחותית לבין גישה משימתית של הגדרת משימות ויעדים קונקרטיים ויישומם. עליו לסייע לחברי וחברוֹת הקבוצה לראות את הפוטנציאל בהתחברות למטרה המשותפת וליצור מרחב המספק להם תנאים לצמיחה של מנהיגוּת יצירתית הנשען על שיתוף פעולה וכן על קבלה והכלה של שוני ורב־גוניות. עובדים ועובדוֹת קהילתיים הממוקדים בפיתוח מנהיגוּת קהילתית מעמידים את עצמם לרשותם של חברי וחברוֹת הקהילה. הם מסייעים לקהילה בהתאם לדרישותיה, כשבראשית התהליך הם מעורבים יותר, וככל שחברי וחברוֹת הקהילה מקבלים יותר תפקידים והופכים למומחים בעצמם, הם מעורבים בתהליך פחות ופחות עד שהם יוצאים מהתמונה (ברק וסדן,
20 ). יוצא אפוא שפיתוח קבוצת מנהיגוּת חייב להיות מכוון לניהול עצמי של הקבוצה 2003 ומנהיגיה. זהו תהליך התפתחותי־הדרגתי המתרחש על בסיס 'ברית' בין המנחה המלווה ומכשיר את הקבוצה לבין חברי וחברוֹת הקבוצה הפעילה. ברית זו מגדירה בבהירות את מקומו של המנחה כמכיל ומאפשר ובה בעת את תפקידו כזרז המדגיש את חובתה של הקבוצה לפעול כצוות מגובש המחויב לשינוי חברתי ולשיפור איכות החיים של הקהילה הרחבה של חברי וחברוֹת הקבוצה. על המנחה המאפשר להוביל את הקבוצה לקבלת החלטות עצמאיות, לתמוך ביישומן ולהעצים את כוחה של הקבוצה. גישה זו מחייבת את המנחה לבחון לאורך כל התהליך אם הוא מקפיד לשמור על התקדמות הקבוצה בכיוון של ניהול עצמי ובהתאמה לכך לבדוק אם הוא מכוון להעצמתה. תפקידו של המנחה המאפשר המלווה את הקבוצה הוא לספק למשתתפים ולמשתתפות בה ידע, מידע, כלים ומיומנויות ולסייע להם באמצעות משוב ללמוד מהתנסויותיהם. בעולם שבו שליטה במידע היא סוג של כוח, והסתרת מידע היא אמצעי לשליטה, מנהיגים ומנהיגוֹת של קהילות מוחלשות זקוקים לידע כיצד להשיג מידע חיוני, כיצד לנתח את המידע וכיצד להשתמש בו ביעילות. לפיכך המנחה המאפשר צריך לסייע לקבוצת המנהיגוּת למצוא מידע על המוסדות החברתיים הרלוונטיים להם, כיצד מתקבלות בהם החלטות, מי הם קובעי וקובעות המדיניות בכל ארגון ומהם החסמים והאתגרים שהארגון מציב בפני אזרחים ואזרחיות בקהילות מוחלשות. המשימה הקשה של המנחה היא לספק את המידע וללמדו בדרכים שאינן כופות אותו על חברי וחברוֹת הקבוצה ובדרכים שאינן מכוונות את אופן השימוש בו. זאת כדי לא לפגוע בעצמאות ההחלטה של הקבוצה ולא לפגוע בכוחה – כלומר ) מנתה כמה עקרונות המנחים את הקשר 1996( ). סדן Pilisuk et al., 1996( בתהליך העצמתה בין איש המקצוע המנחה תהליכים לשינוי חברתי לאנשים הזקוקים לעזרתו: עבור אותן בעיות.לפתרונות שונים. אנשים שונים זקוקים 1 של הזקוקים לעזרה ולהשתמש בשילוב של משאבים הכוחות. יש להדגיש את 2 מקצועיים ושל המשאבים העצמיים של הנעזרים. חיוני לתהליך ההעֲצמה. הנעזרים מביאים שיתוף הפעולה בין עוזרים לנעזרים . 3 ידע ייחודי על חייהם ואת נקודת מבטם על בעיותיהם והעוזרים מביאים ידע מתמחה שנובע מהכשרה פורמלית ומניסיון בעבודה. אך לא כאחראים לבעיות.כאחראים לפתרונות. הנעזרים נתפסים 4 הכבוד לאדם וההכרה בכוחותיו. כבוד לאנשים הוא הבסיס ליחסים המקצועיים. 5 מאשרים את עצם קיומו ונותנים לו תוקף. . יש להימנע משימוש בעגה מקצועית. שימוש בעגה מקצועית סותר מסר של 6 .שפה פשוטה ובהירה העֲצמה המעדיפה
RkJQdWJsaXNoZXIy MTA3NQ==