דף ריק

85 גיוס משאבים ככלי ליצירת חברה מגויסת ”מכשולים הם מה שרואים כשמורידים את העיניים מהמטרה“ נעמי סטוצ‘ינר אבי ז“ל היה היזם החברתי ומגייס המשאבים המושלם. הוא נפטר בפתאומיות לפני שהספקתי ללמוד ממנו את אמנותו באופן ישיר. עד אז לא עלה בדעתי לשאול. כלל לא הרהרתי בשיטות ששימשו אותו לגיוס כספים, ולא חשבתי שאולי קיימת תשתית תיאורטית שהוא פועל על פיה. הוא היה אמן, והיה נדמה לי שהוא יודע באופן אינסטינקטיבי איך ”להדליק“ אנשים. הוא דיבר, והמאזינים הכניסו את ידיהם לשני הכיסים ושלפו את פנקס הצ‘קים מכיס אחד, ואת הממחטה – מהכיס השני. אז חשבתי שזו הדרך, שכך מגייסים כספים. לא תיארתי לעצמי שיום אחד גם אני אעסוק בתחום. הקדמה בפרק זה אתאר איך בית איזי שפירא חיבר בין גיוס משאבים ובין בניית חברה מגויסת ובכך מינף את עשייתו המקצועית עם אוכלוסיית הילדים עם נכויות התפתחותיות לקידום שינוי חברתי רחב. התפיסה המקצועית של בית איזי שפירא בתחום של גיוס משאבים מתבססת על חיפוש אסטרטגיות המבוססות על גילוי או יצירה של נקודות מפגש בין ( צרכים של אוכלוסייה )במקרה שלנו: ילדים עם פיגור שכלי 1 : שלושה מימדים שונים ( צרכי הארגון למשאבים. 3 ; ( כוחות קהילתיים 2 ;( ונכויות אחרות ומשפחותיהם תחילה אתאר בקצרה את ההקשר החברתי של תחילת המעבר ממדינת רווחה להפרטת שירותים חברתיים, שלתוכו נכנס בית איזי שפירא בעת הקמתו. לאחר מכן אביא בקצרה את סיפורם של כמה מהלכים שבוצעו כדי לשלב בין גיוס משאבים ובין גיוס קהילה ספציפית. לבסוף אפרט כמה מרכיבים של הגישה המקצועית העומדת מאחורי ההצלחות שהושגו בתחום זה. ההקשר החברתי: תחילת המעבר להפרטה בית איזי שפירא החל לפעול בנקודה קריטית בהתפתחותם של שירותי הרווחה והבריאות בארץ – בשלבים הראשונים של תהליך הפרטתם, תהליך שהלך והתפתח בשנים שלאחר מכן. לפני תחילת ההפרטה נוהלה מדינת ישראל כחברת רווחה שבה הממשלה הייתה האחראית הכמעט-בלעדית למציאת פתרונות לבעיות חברתיות. הארגונים הארציים הגדולים והמסורתיים מומנו בעיקר על-ידי הממשלה, ומקור המימון הנוסף והמוכר היה גיוס מדלת לדלת על-ידי תלמידי בתי ספר ותנועות נוער.