דף ריק

72 שרון בכר הקשים ממילא של המטופלים באותם ימים ופגעו באסתטיקה, בבריאות הפה, בתפקוד היומיומי )כולל אכילה ודיבור( ובאיכות חייהם. על-פי דיווחים של רופאי שיניים באותה תקופה, לאנשים מעטים מאוד עם פיגור שכלי שכלי היו שיניים תותבות, בשל בעיות של שיתוף פעולה. מאותה סיבה לא ניתנו גם טיפולי יישור שיניים או השתלה. לאחרונה, עם התפתחות רפואת שיניים לאנשים עם צרכים מיוחדים, שתלים הפכו לאלטרנטיבה בת קיימא לשיניים תותבות, והאורתודנטיה כיום מאפשרת לא רק מענה אסתטי, אלא גם מניעת ריור, צפיפות שיניים, וסתימות רבות. בעיות חברתיות מורכבות נובעות לעתים קרובות משילוב של גורמים רבים, וכך היה באותה תקופה גם בקשר למתן שירותי רפואת שיניים לאנשים עם נכויות התפתחותיות. שני גורמים נוספים פעלו לרעת המטופלים: מאחר שלא הייתה בנמצא הכשרה ספציפית לרופאי שיניים העובדים עם אוכלוסיות מיוחדות אלה, רמת ההתערבות הייתה נמוכה. ומכיוון שהמטופלים לא יכלו לסנגר על עצמם, לא היה למעשה שום מניע לפתח פתרונות טובים יותר. זה היה מצב העניינים כאשר שני רופאי שיניים שעלו לארץ מדרום אפריקה, טרוור סגל ובריאן ברודי, פנו לבית איזי שפירא. ד“ר סגל קיבל במרפאתו הפרטית מטופלים שהופנו אליו על-ידי בית איזי שפירא ועשה זאת לאחר שעות הקבלה הרגילות כדי לא להפריע למטופליו האחרים. היות שבית איזי שפירא שם לו למטרה לפתח שירותים בתוך הקהילה עבור אנשים עם פיגור שכלי שכלי ועם נכויות אחרות במטרה ”לנרמל“ את חייהם, סגל וברודי קיוו שנשתכנע להשתמש במשאבים שלהם וניכנס איתם לשותפות בפיתוח פתרונות הוליסטיים. ד“ר סגל מספר: ”יום אחד דיברתי עם חברי בריאן ברודי על כך שיש לנו מטופל עם נכויות, ואין שירותים עבורו. הוא יכול לקבל טיפול כלשהו בבית החולים הדסה בירושלים, אבל שם רשימת ההמתנה ארוכה, אין טיפולי המשך ומה שגרוע יותר, זה יקר מאוד. בגלל הקשיים האלה טיפול שיניים נמצא במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות של ההורים עבור ילדיהם הנכים. בימים ההם כדי לקבל טיפול פרטי היה צריך לשכור רופא מרדים – רק כך ניתן הטיפול. הרופא המרדים היה בא עם התיק שלו ולוקח את המטופל לחדר אחר. רוב רופאי השיניים הפרטיים לא הסכימו לקבל את החולים האלה, ואם הסכימו, הם לא ידעו מה לעשות. החלטנו לעזור ולספק שירות על בסיס התנדבותי, אבל קודם כול הצטרכנו למצוא מקום שבו נוכל לעבוד.“ בית איזי שפירא אכן חיפש פתרונות לבעיה זו, ולכן כשסגל וברודי פנו אל נעמי סטוצ‘ינר הם מצאו אצלה אוזן קשבת. נעמי שמרה תמיד על ראש פתוח למציאת דרכים חדשות לשיפור חייה של אוכלוסייה זו. היא האמינה בתוקף בפיתוח רצף של שירותים בתוך הקהילה שיענו על צרכי הילדים והמשפחות, שירותים שנגעו גם לצרכים חברתיים ופסיכולוגיים גבוהים יותר. נעמי הייתה פתוחה לרעיון מסיבה נוספת – היא ראתה בעיני רוחה את בית איזי שפירא כשירות מקיף לדוּגמה, שלא רק יספק תכניות טיפול, אלא גם ישמש מעבדה לייצור הבנה וידע חדשים אצל רוב האוכלוסיה )הרגילה( בעלת הדעות הקדומות – ובכך יוכל לתרום גם למי שגר רחוק מבית איזי שפירא. ”מעבדה“ זו תשמש מנוף ליצירת שינוי תחיקתי וחברתי.