דף ריק

63 התייחסה לתפקיד הקריטי של מתן שירותים לילדים בכך שדרכם התפנה 40 חמדה צוקרמן מקום לגילוי הצרכים של ההורים ושל בני משפחותיהם: ”פעמים רבות מצאנו שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים אינם פנויים לטפל בעצמם, כי הם צריכים לטפל בילדים שלהם. להבנתי, פיתוח השירותים לילדים שחרר את ההורים מהמקום הזה ועזר להם להתפנות לעבודה על התהליכים שקרו להם, משום שלפני שהיו השירותים לילדים – קייטנות ומועדונים של אחר-הצהריים – העיסוק המתיש, המעמיס והיום-יומי בילדים לא הותיר להורה זמן פנוי. לדעתי, פיתוח השירותים שנתנו פתרונות לילדים אפשר לנו את ההתערבות בתוך המשפחות והותיר למשפחות איזשהו מקום לעצמן. כך נוצרה האפשרות לראות גם את הצרכים של המשפחות, ולא רק של ההורים, אלא גם של האחים של הילד החריג, של הסבים והסבתות ושל הקהילה מסביבו. אני סבורה שקבוצת הסבים והסבתות הראשונה שקמה בארץ וגם קבוצת האחים הראשונה היו בבית איזי שפירא.“ התייחסה למעבר מהסמוי לגלוי ביחס לצרכים הדנטליים של אנשים עם 41 דפנה קליינמן נכויות התפתחותיות החיים בקהילה: ”לפני יומיים היינו בוועדה בכנסת שעסקה בתלונות הציבור, ולוועדה זו הגיעו שני ארגונים וארגון שמאחד נכויות – להתלונן על כך שאינם מקבלים CP – ארגון של אנשים מבוגרים עם טיפולי שיניים ולומר: ’אנו מייצגים קבוצה גדולה מאוד של נכים החיים בקהילה מקצבה של הביטוח הלאומי בלבד, וקשה לנו לטפל בשיניים שלנו כי יש לנו בעיות ייחודיות. אנו מבקשים שהכנסת תחוקק חוק ותתקין תקנות, ושמשרד הרווחה ומשרד הבריאות יטפלו גם בנו.‘ לדעתי, זהו השינוי המשמעותי שחל, כלומר יותר ויותר ארגונים יכולים לבוא ולהצביע ולומר: יש לנו עוד צרכים, יש מענים, אנחנו רוצים שהמענים יהיו גם בשבילנו... אני מניחה שנה היו אנשים רבים עם מוגבלויות בלי שיניים. זה לא היה נוח ולא היה נעים, 30 שלפני אבל זה היה המצב... לעומת זאת, כיום שתלים זה משהו שכל אדם זכאי שיהיה לו בתוך הפה אם יש לו בעיה כלשהי. אנשים עם צרכים מיוחדים אומרים: ’לנו מגיע, ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לתפקד טוב יותר –יש לנו יותר צרכים.‘ לדעתי, זהו בעצם השינוי שחל.“ התייחסה להשפעת התהליך על ההתנהגות הצרכנית של ההורים המביאים 42 מונה יוליוס את הילדים לטיפול. כיום הם אינם מהססים להעלות צרכים שפעם המטפלים היו מתעלמים מהם: ”יש שינוי ביכולת של המשפחות וביכולת של הקהילה לצרוך את השירותים ברמה אחרת. ילדים מגיעים ליחידה שאני מנהלת ומקבלים ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה קלינית או תקשורת. פעם היו מפקידים את הילד בידי מטפל שהיה אחראי להחליט מה צריך להתבצע, אולם כיום יש דרישה אמיתית מהמשפחות שאומרות: ’נכון, הוא צריך ריפוי בעיסוק, אבל יש לו גם בעיה בתחום הרגשי, שהטיפול בה יעזור לו ללמוד בכיתה.‘ אני סבורה שהשילוב הזה עולה על סדר היום ממש עכשיו.“ לסיכום, כאשר מתחילים לראות את האנשים עם נכויות התפתחותיות כאנשים שלמים 40 . .29 ראה הערה 41 . דפנה קליינמן – מנהלת שירותים טיפוליים לקהילה בבית איזי שפירא. 42 . מונה יוליוס – מנהלת היחידה הקהילתית להתפתחות הילד בבית איזי שפירא. ללמוד משותפינו: רטרוספקטיבה של שלושים שנה