דף ריק

46 האוכלוסיה המטופלת בו; 4 . הספקת מידע על אוכלוסיית הילדים שבית איזי שפירא ישרת ועל אופי הפעילויות של המרכז; 5 . בדיקה אילו צרכים של הקהילה יוכלו לקבל מענה בבית איזי שפירא כמרכז טיפול קהילתי; 6 . טיפול בחרדת התושבים מפני ההשפעה שעלולה להיות למיקום מרכז טיפולי לילדים ”מיוחדים“ בשכונה על איכות החיים הקהילתיים. היה צורך להשתמש בידע ובכישורים של עובדת סוציאלית קהילתית כדי למתן ככל האפשר את הכוחות המתנגדים לשינוי ולהפיג פחדים המתלווים לשינוי. תכנית הפעולה לתכנית הפעולה היו שני שלבים עיקריים: שלב א‘: מפגשים עם הגורמים המוניציפאליים והקהילתיים המעורבים בחיי הקהילה. שלב ב‘: מפגש עם התושבים ואיסוף נתונים על המבנה הדמוגרפי של השכונה, על עמדות התושבים כלפי אוכלוסיית הילדים ה“חריגים“ שיטופלו במרכז החדש בשכונה, על יחסם של התושבים להקמת המרכז בלב שכונתם ועל ציפיות התושבים מהמרכז החדש. יישום נפתח בית איזי שפירא כמתוכנן במשכנו החדש ברעננה 1988 בתחילת שנת הלימודים והחל לקבל ילדים ולטפל בהם. כשבועיים לפני הפתיחה נסלל כביש גישה למרכז בין שני בנייני מגורים. ביוזמתו של מתנגד לנוכחות המרכז בשכונה התושבים התארגנו והתנגדו לסלילת כביש הגישה, בטענה שהוא יסכן את ילדי השכונה. במשא ומתן עם חברי ועד השכונה, בהשתתפות נציגי עיריית רעננה, הוחלט לא לסלול את הכביש והותוותה דרך גישה חלופית למרכז. התושבים ראו בכך אות לנכונותו של המרכז להתחשב בצורכיהם והצלחה של ועד השכונה. 150- בהמשך נערכה חגיגת חנוכה משותפת לילדי המרכז ולילדי השכונה. למעלה מ מילדי השכונה באו למסיבה – חלקם עם הוריהם. המסיבה קצרה הצלחה עצומה ותרמה לחיזוק הקשר בין השכונה ובית איזי שפירא. לאחר שנפגשו עם ילדי בית איזי שפירא החלו ילדי השכונה להתנדב במרכז. אל טקס הפתיחה החגיגי של המרכז החדש הוזמנו כל תושבי השכונה. מפגשים אלה הוכיחו שהתושבים קיבלו את נוכחותו של המרכז בשכונתם – חלקם אפילו שמחו על כך. אז התברר שאין עוד צורך ליזום פעולות שמטרתן להתגבר על התנגדות התושבים לשכניהם החדשים. בית איזי שפירא הממוקם בלבה של שכונת מגורים הפך לעובדה שאפשר לחיות איתה וליהנות ממנה. אורה נמיר ונעמי סטוצ‘ינר